זו אולי טריפה אך זו כנראה נבלה

אני חושב כי טרוף ההפרטה שתקף את ממשלות ישראל הוא רע לאזרחי המדינה אך אני גם חושב שהשתלטות המשפט העליון על המדינה הוא רע לא פחות. גם כשעיקרון ההפרטה הגורפת הינו פסול, צריך לבדוק עניינית ולגופו של עניין כל מהלך כזה. רווחיות עסקית של זכיין אינה בהכרח פגיעה בסיסית בזכויות מקבל השרות. הבג"צ עוד לא הפנים שאנחנו לא המצאנו את הגלגל. ישנם תקדימים בעולם שמהם ניתן ללמוד ולהפיק לקחים. בתי סוהר פרטיים הונהגו במעוזי זכויות האדם כמו ארה"ב, אנגליה וצרפת ואפילו אבירי זכויות האדם שלנו אינם יכולים להטיל דופי בהחלטות של המדינות האלה בנושא הנדון. בניגוד לפסיקתה של השופטת ביניש איש במדינות דמוקרטיות אלו אינו זועק כי הסידור הזה פוגע בזכויות האסירים. השופטת ביניש פסקה בתרועה גדולה כי היעילות בהפלת כלא פרטי(שעליה הבג"צ אינו מערער), אינה ערך עליון, וכי "הזכויות הבסיסיות ביותר(!) של האסירים תפגענה. איך בדיוק תפגענה הזכויות הבסיסיות האלו, הגברת ביניש? יש לציין כי ההפעלה של מתקן כליאה פרטי תעשה תחת פקוח הדוק של השב"ס, על-פי נהלי השב"ס ובצמוד להוראת החוק - פקודת בתי הסוהר. האפשרות כי שיקולים עסקיים של בעלי ומפעילי המתקן ירעו את תנאי הכליאה קלושה עד אפסית. אין בהנמקות הפסיקה של הבג"צ כל בסיס לאפשרות מעשית של הרעת תנאים מהותית כזאת. החלטת הבג"צ מתקבלת כפופוליסטית בהקשר להתנגדות הציבורית הכללית להפרטות (שהיא צודקת בפני עצמה)ולא כנכונה ועניינית. אלטרנטיבה מעניינת מציעה השופטת ביניש למתקני כליאה פרטיים. במקום לשלם לזכיין 220 ש"ח ליום כליאה- להשתמש בכסף כדי לבנות בתי סוהר חדשים ולהכשיר מאות סוהרים חדשים. כמה נפלא. העניין הוא שהגברת ביניש לא חיה כנראה בתוך עמה ואם היא מצפה שהאוצר יקצה את אותם עשרות המיליונים הדרושים ליישום המלצת הבג"צ - היא חולמת באספמיה. בעולם המציאותי אנחנו נשאר עם אותם החורבות הדחוסות שימשיכו להתנהל בידי צוותי שב"ס יגעים והאסירים ימשיכו לחלום מתוך הדרגשים שלהם על תנאי כליאה שדומים לנהוג בארצות המערב. צריך הבג"צ לתת קרדיט לרשויות האכיפה בישראל שידעו לקיים פיקוח על קבלני משנה, על איכות עבודתם והקפדתם, ולעמוד בדרישות החוק. פסיקת הבג"צ משדרת למעשה חוסר אמון במחוקק וחוסר אמון ברשויות, דבר שהוא חמור ביותר ברמת העקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי. כנסת ישראל אישרה תיקון לפקודת בתי הסוהר שמתיר הקמת כלא פרטי. זו החלטה של המחוקק נציג הציבור וכאן אמורה להרשם נקודה. אך הבג"צ כמנהגו ונאמן להצהרתו כי בעיניו הכל שפיט - הפך את החלטת נציגי הציבור על פיה. על שלושה חטאי הבג"צ ועל ארבעה לא אשיבנו. הוא נמנע מריסון משפטי והתערב כמנהגו בהחלטה של המחוקק, הוא עצר מיזם שעשוי היה להקל על עומסי השב"ס ולשפר את תנאי הכליאה והוא גרם לנזק כספי של מאות מליוני שקלים לקופת המדינה. עוד החלטה בג"צית הפוגעת באמון הציבור במערכת המשפט, שהעמידה עצמה מעל הכל.