עכשיו זה כבר לא השליח מיטשל אלא הנשיא הפרו-מוסלמי של ארה"ב שמאשים את ישראל בסיכון "תהליך השלום" בגלל בניית דירות ליהודים על אדמה שאף פעם לא הייתה ערבית. העובדה שהפלשתינים מפירים בגסות את התחייבותם להימנע מהסתה ומחינוך לאלימות והופכים שני דורות שלהם למתנגדי-שלום קיצוניים - לא מפריעה לדואגים הצבועים לאותו "תהליך שלום" שלא קיים. אין להם שום דרישות מהפלשתינים? אלא רק מישראל? אבל מה שמדאיג יותר הוא - שישראל, שמילאה את כל מה שהתחייבה לו, אינה מציגה שום דרישות הנובעות מההתחייבויות שהפלשתינים קיבלו על עצמם בהסכמי אוסלו אך עשו את ההיפך.
כך הרגלנו את העולם שישראל צריכה רק לתת אך אין לה זכות לדרוש. למשל - לדרוש משלטונות רצועת עזה להסגיר את חוטפי החייל גלעד שליט משטח ישראל הריבונית והריגת שני חיילים אחרים שהיו באותו מוצב. וזה - לפי החוק הבינלאומי ולפי מה שקיבלו על עצמם הפלשתינים בהסכמי אוסלו. ולפי אותו עיקרון - לדרוש פיצוי הולם עבור כליאתו הבלתי חוקית במשך שלוש שנים של חייל שנחטף מישראל שלא בתהליך מלחמה. וגם לקבוע תג מחיר לכל יום נוסף של כליאתו הלא-חוקית של גלעד שליט. וזאת - במקום להמשיך במצעד האיוולת של מתווכים לעסקות מבישות של שחרור פושעים, ההופכות את ריבונות המדינה וחוקיה לקריקטורה.
לו קברניטי ישראל היו חוזרים יום-יום על דרישותיהם באוזני כל העולם, באותה עקביות שמקהלת הצבועים חוזרת על המנטרה של "סיום הכיבוש" ו"חיסול התנחלויות", אפשר היה לנקוט בסנקציות לא-מלחמתיות נגד מחרחרי המלחמה האמיתיים, שלא היו נתקלות במחאה הבינלאומית שקמה נגד מבצע "עופרת יצוקה". בלחץ סנקציות מקובלות בעולם למצבים כאלה גלעד שליט כבר היה בבית, תוך 72 שעות ממועד הטלתן, וגם הסיוט של חיים בצל ההפגזות מעזה היה נפסק במרחב שמסביב לרצועה. הגיע הזמן שישראל תתחיל לנהוג כמדינה ריבונית, העומדת על זכויותיה, ולא כגטו יהודי מפוחד הצריך יום-יום להצטדק על עצם קיומו.