בין שפע מסעדותיה של תל אביב יש רק מעטות שהייתי מהין לחזור אליהן בעיניים עצומות. אחת מהן, שלא נס עדיין ליחה, היא "הרברט סמואל" (רחוב קויפמן 6), הנושקת לטיילת. לסועד שנקלע אליה אין כל סיבה לחשוש מאכזבה, כל עוד מככב בה שף הצמרת ואחד מבעליה, יונתן רושפלד.
במסעדה האלגנטית, המעוצבת בטוב-טעם, שוחה רושפלד כמו דג במים. בים המסעדות הגדול שפקדתי עד כה, לא מצאתי שף יצירתי כמוהו, שיודע להפיק מן הפרודוקטים הסטנדרטיים שלו את המיטב שבמיטב. ללחם, לעגבניה, לנתח הבשר ולתפוח, שעוברים מתחת ידיו, יש טעמים וניחוחות של שופרא דשופרא, שרק עשויים לעורר השתאות. ויד על הלב: גם אם התיאור הקולינרי הזה נושא אופי סופרלטיבי מדי - הוא אינו חוטא במאומה לאמת. המציאות, מסתבר, פשוט עולה על כל דמיון.
אל "הרברט סמואל" אני אוהב לחזור מדי סופשבוע. או אז נהנים בני-מעיי מעונג-שבת אמיתי. את המסעדה אופפים אותה שעה ניחוחות ערבים של תבשילי-מטבח, ואלה מקדמים בברכה כל מי שנקלע אליה. די במבט חטוף אל צלחות השולחן הסמוך כדי לעורר את בלוטות החיך. אלה, אומנם, כבר יעשו את שלהן, אבל יקשו עד למאוד לברור את המנה הנבחרת.
שפתיים יישק התפריט המגוון שהונח על שולחננו לווה בסלסלה גדושה של בגט הבית, אפוי עם תאנים ואגוזים, ולצידו לחמניות-אניס משכרות-חושים היישר מן התנור החם. לנופך הפיקנטיות הצטרפה גם קערית של ממרח-זיתים ביין. זה הרגע שלא להסתאב יתר על המידה, שהרי המנה העיקרית בדרך.
בחרנו בצלעות-טלה טנדורי לבן, עשויות בגריל. אלה היו עשירות במידה ראויה של שומן והוגשו עם בצל גדול, ממולא בצלי של בשר-טלה קצוץ, שבושל שבע שעות תמימות. בין הצלעות המפנקות שטו להם אפונים עדינים ולצידם פרוסות-תפודים נימוחות, אפויות בתנור - מעדן של שפתיים ישק. בת הזוג הימרה, בהצלחה יתרה, על ניוקי עם ערמונים ואפונה ירוקה. המרקם פשוט נמס בפה ושולב בשמן-כמהין ופטריות-פורצ'יני.
מן הקינוחים נדלקנו על עוגת-גבינה חמה, נמסה ומבעבעת, שהוגשה עם קציפת מסקרפונה וג'לי לימון. אספרסו כפול וניחוח, עתיר-ארומה, ביחד עם סודה, היו לנו לסיומת מרעננת. על הארוחה, מדושנת העונג, שילמנו בחדווה 360 שקל, כולל תשר של 40 שקלים עבור שירות יוצא מן הכלל.
