X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
שמות בני יעקב מנציחים את הקינאה והתחרות בין אמותיהם היה לכך חלק ביצירת מערכת היחסים העכורה גם בין הבנים
▪  ▪  ▪
מפת חלוקת ארץ ישראל לשבטים

שמעתי פעם על זוג הורים שחשבו לקרוא לבנם "הושע" - שם תנ"כי יפה ובעל משמעות חיובית. אך הם חזרו בהם לאחר שמישהו הפנה את תשומת ליבם לכך, שבעתיד עלולים ילדים לקרוא לו "הושע פושע". מפרשת השבוע מסתבר, שלמתן שמות לילדים יכולות אכן להיות השלכות רציניות וארוכות טווח.
כאשר לאה יולדת את ארבעת בניה הראשונים, היא נותנת להם שמות המבטאים את מצוקתה כגלגל שלישי ובלתי רצוי במערכת היחסים בין יעקב לרחל. עיון בשמות מגלה, שמצבה הולך ומחמיר דווקא ככל שהיא מעניקה ליעקב יותר בנים.
שמו של הבכור הוא ראובן: "כי ראה ה' בעוניי, כי עתה יאהבַני אישי" - לאה מקווה שיעקב יאהב אותה לאחר שילדה את בכורו. אך התקווה נמוגה, ושמו של השני הוא שמעון: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה" - הכרה בכך שהיא השנואה (ודאי יחסית לרחל) ואובדן התקווה לאהבה.
הילד השני הוא לוי: "עתה הפעם יילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים" - כאשר יש שלושה ילדים, האב חייב לבוא ולסייע, כי האם יכולה להחזיק אחד בכל יד. כל שרוצה כעת לאה הוא שיעקב יהיה מדי פעם בחברתה. אך גם זה לא הולך: יהודה - "הפעם אודה את ה'", בלי כל קשר ליעקב; הודאה על הבן בלא כל תקווה לשיפור היחסים בבית.
בנקודה זו נותנת רחל את בלהה ליעקב, בתקווה שהדבר יסייע גם לה עצמה ללדת. שמות שני הבנים שיולדת בלהה מנציחים את המאבק בין האחיות ואת העובדה שהם רק כלי בו: דן - "דנני אלקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן", אומרת רחל, הלוקחת לעצמה את הבעלות על דן; נפתלי - "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי" - שוב רחל היא הנותנת את השם המדבר בעד עצמו.
כאשר לאה רואה את המתרחש, היא נותנת את זלפה ליעקב, וגם כאן הגבירה היא הנותנת את שמות הבנים. גד - "בא גד", יש מזל; ורש"י מוסיף ומפרש לאור הכתיב, לפיו המילה היא "בגד": "בגדת בי כשבאת אל שפחתי". נכון שלאה יזמה את נישואי זלפה ויעקב, אך היא כועסת שיעקב הסכים. הבן השני הוא אשר - "באושרי כי אשרוני בנות", החשוב הוא האושר של לאה ולא של יעקב ובוודאי לא של זלפה.
לאחר-מכן חוזרת גם לאה ללדת. בנה החמישי הוא יששכר - "נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי": שוב ההסתכלות היא על מערכת היחסים הבלתי תקינה בין יעקב ללאה. והשישי הוא זבולון: "זבדני אלקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים". לאה חוזרת לאותה תקווה שליוותה אותה שנים קודם-לכן, עם לידתו של ראובן, אך יש הבדל חשוב. לאה לא מצפה לאהבתו של יעקב, אלא שביתו (זבול) העיקרי יהיה אצלה - משום שהיא ילדה לו יותר בנים מכל נשותיו האחרות יחדיו.
ברור לנו איפוא, ששמות בני יעקב מנשותיו לאה, בלהה וזלפה מבטאים את היחסים הקשים והמורכבים בתוך המשפחה. איזה פער בין עשרת הילדים בבית יעקב לבין הילד הבודד בביתו של אברהם! הסב קרא לבנו "יצחק" על שם הצחוק שליווה את לידתו - צחוק של שמחה, צחוק של חוסר אמון - אבל צחוק. ואילו אצל יעקב השמות מדברים על אהבה נכזבת, על שנאה, על תחרות לידה בין אחיות, על קינאה.

שומעים את שמותיהם ומבינים

לאור שמות אלו, נבין טוב יותר את מערכת היחסים המורכבת בין הבנים. קיימת הפרדה ברורה בין בני לאה ורחל לבין בני בלהה וזלפה.
על יוסף נאמר, ש"הוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" - הוא התחבר איתם ולא עם בני לאה. אלו ואלו יודעים, שדן ונפתלי וגד ואשר נולדו כתוצאה מן התחרות בין אמותיהם. הם יודעים שבמידה מסוימת, ילדים אלו לא היו רצויים בפני עצמם, אלא בעיקר ככלי במלחמת האחיות. אין פלא, שאחים-למחצה אלו אינם מסוגלים לחיות באחווה ובשוויון.
כך גם לגבי היחסים הידועים לשמצה בין יוסף לאחיו. בני לאה בעיקר, אך גם בני בלהה וזלפה, נושאים בשמותיהם את הצלקות של אמותיהם ואת השנאה והקינאה בינן לבין רחל. כולם יודעים שרחל היא שהייתה בחירתו המקורית של יעקב, ואלמלא רמאותו של לבן - הוא היה נושא אותה לאשה. התורה מעידה, כי לאה זכתה לפרי בטן לפני רחל, משום שה' ראה שהיא שנואה. כלומר: אם רחל הייתה האשה הבלעדית או לפחות הראשונה, היא הייתה יולדת במהרה, לא הייתה תחרות בינה לבין לאה ולא היה צורך בנישואיו של יעקב לשפחותיו.
צאו וחישבו כיצד מרגיש ילד, נער ואפילו בוגר, השומע כל העת בשמו את הדיהם של אותם יחסים קשים וסוערים. כאשר מישהו קורא לראובן, זוהי תזכורת חיה ומתמדת לתקוותה המרוסקת של אמו לאהבת אביו. שמעון מקבל תזכורת לכך שאמו הייתה שנואה. וכך הלאה. מאחר שרחל מתה, האצבע המאשימה מופנית - בצורה טבעית ואולי תת-הכרתית, וגם אם לחלוטין לא צודקת - אל בנה.
ומה אמור לחשוב יוסף? הוא יודע שלשמו יש שתי משמעויות, כפי שאמרה רחל: "אסף אלקים את חרפתי... יוסף ה' לי בן אחר". הוא יודע כיצד עמדה אמו על סף היאוש באומרה לאביו: "הבה לי בנים, ואם אַין - מתה אנכי". הוא יודע על מערכת היחסים בין אמו לבין אחותה ושפחותיהן-צרותיהן. וגם אם לא סיפרו לו את הכל במפורש - הוא שומע זאת יום-יום ושעה-שעה בשמותיהם של כל אחיו.
לאור זאת אולי גם נבין מדוע שמעון, לוי ויהודה הם הקיצוניים ביותר ביחסם אל יוסף. רש"י מספר לנו, ששמעון הוא שהשליך את יוסף לבור והוא שהסית האחים נגדו באומרו "הנה בעל החלומות הלזה בא". יהודה - וזה מפורש בתורה - היה מי שהציע למכור את יוסף לישמעאלים. ודווקא ראובן הוא שמבקש להציל אותו. מדוע?
לאור דברינו ניתן להציע שלוי, שמעון ויהודה מנציחים בשמותיהם את תהליך האכזבה הקשה של לאה מיחסו של יעקב כלפיה, כפי שראינו בנימוקים למתן שמות אלו.
הם מהווים את העדות התמידית לתבוסתה של אמם מול רחל בתחרות על ליבו של יעקב, ומכאן יחסם הקשה אל בנה של רחל. לעומת זאת, ראובן מזכיר את התקווה לאהבה שעדיין פיעמה בלב אמו, ולכן הוא מתון יותר.
הרי לנו, שמתן שם אינו רק עניין של אופנה, של הנצחת קרובים או של רצון להיות מקורי. יש לו גם חשיבות רבה לאורך זמן, והוא מחייב מחשבה עמוקה.

תאריך:  26/11/2009   |   עודכן:  26/11/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אברהם שרון
זה לא הזמן לספור דם. הגיע זמן לשחרר את כל מי ששחרורם יביא לשחרורו של גלעד. לא מדובר בכניעה לטרור אלא בפעולה אנושית
עו"ד משה מכנס
הגיעה השעה להפוך ב-180 מעלות את מדיניות הממשלה, המעודדת חטיפות    להלן הצעה למדיניות שכזו    ישראל - ביד חזקה!
ראובן לייב
למסעדת "הרברט סמואל", שבטיילת התל אביבית, אפשר תמיד לחזור, אפילו בעיניים עצומות, כל עוד שמככב בה השף יונתן רושפלד
ניסן יואלי
הגיע הזמן לחדול מן המנהג המגונה בו רבנים משיבים באינטרנט וב-SMS לשאלות של אנונימיים מבלי לדעת מי הם ומה מעשיהם
עו"ד משה גולדבלט
גם אם אין דין פלילי האוסר על המתמודדים לראשות הלשכה תרומות בהיקפים גדולים, הרי קבלת תרומות בהיקפים אלו היא בבחינת "כשר אבל מסריח"    הגיע הזמן שהלשכה תחשק את חבריה בכללים המגבילים קבלת תרומות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il