מבחינתי בנק ישראל הוא תעלומה גדולה והנגיד של בנק ישראל - חידה. להדיוט כמוני מצטייר הנגיד כדמות זחוחה שמופיעה אחת לכמה שבועות בטלוויזיה וממלמלת משפטים לקוניים במבטא אנגלוסקסי. מלמול לעידוד והרגעה ומלמול לנזיפה ואזהרה.
אני גם יודע שכל המשק עוקב בדריכות אחר מוצא פיו של הנגיד, מילה אחת שלא במקומה והנה הבורסה מתמוטטת, הדולר מתגמד והבנקים סוגרים ברזים של אשראי וכאלו.
אך כל שהצלחתי להבין מפעילותו העלומה של הנגיד מסתכם בריבית. הבנתי שלנגיד יש סמכות חשובה ונכבדה – להחליט על העלאת הריבית. או להחליט על הורדת הריבית. או להחליט שלא להוריד וגם לא להעלות את הריבית. זהו. כלומר, כל המוסד הנאצל הזה שעובדיו משתכרים לחלוטין לא רע (ויש אומרים יפה מאד) מתמקד באמצעות נגידו בהנעת גורם אחד ובודד מעלה ומטה – הריבית. ממש כמו אותה הפרסומת של הנשים ההרות המועסקות במפעל למיצים. שנים התייסרתי בספקות על מסקנותיי אלו.על החשד בכשרים.
הייתכן שכל המערכת הזאת והמלומד שבראשה אינם עושים דבר להוציא את ההתעסקות בריבית? ואולי המוסד המכובד לא טורח להסביר את יעדיו וצפונותיו מסיבה עלומה כל שהיא?
ערב שבת אחד בכנס חברים שבו מלובנות בדרך כלל בעיות של אקטואליה ונושאים הרי עולם. (הנושא שטופל בערב ההוא עסק בסירובה של ציפי לבני להצטרף לממשלה של נתניהו). באחת האתנחתאות העזתי לזרוק לקלחת השיחה את השאלה המציקה.
לכמה דקות השתררה דממה שהופרה בצחקוקי מבוכה. לבסוף אחד החברים (כלכלן וותיק,עתיר ניסיון במקצועו) הביט בי ברחמנות ואמר: "אתה יודע עד כמה מורכבת ואחראית העבודה של בנק ישראל?" "לא" עניתי במבוכה. האיש הביט בי בצער ואמר: "אם לבני פטריוטית אמיתית היא תצטרף לממשלה לחזק אותה במבחנים שעוד צפויים לנו". מרגע זה החלה לגעוש שיחה ערה בנושא הרכבת הממשלה כששאלתי נותרה מיותמת וללא מענה. בלית ברירה הבעתי גם את דעתי בנושא מהלכיה של קדימה.
והנה שוב קורא אני בעיתונים שהנגיד העלה את הריבית ב-0.25 אחוז. 0.25! מה יהיה עכשיו? המחירים יעלו? ירדו? נקבל תוספת יוקר? מס הבצורת ייגנז? מחיר הדלק שוב יעלה? ומה עם הביטוח של האופנוע שלי? אין לי מושג. גם אם אבקש מחברי המומחים שיסבירו לי – מהם לא תבוא הישועה. וכך נותרתי בתוככי תעלומת ריבית הגדולה והחיים נמשכים כאילו אין סטנלי ואין בנק ישראל.