ממשלת ישראל, (ובעניין זה יש אחידות בין ימין לשמאל), אחראית במעשיה ובמחדליה ליצירת מצב בו החמאס לא משחרר את החטופים שבידיו, מצב בו כדאי לחמאס להחזיק בחטופים ולנסות לחטוף חיילים, מצב בו כנופיות הטרור זוכות ביתרון מדיני מתמשך על גבם של החטופים, וכל עוד מצב זה יימשך כפי שהוא ולא ישתנה ב-180 מעלות - לא צפוי שום שחרור.
הסיבה העיקרית של מעשה ומחדל זה, היא בחוסר הבנה יסודית של שפת האויב.
מדובר במעשים ובמחדלים:
המעשים הם ניהול מדיניות המעלה את החמאס לדרגת בני-שיח עם שועי עולם, המשחרים לפתחיהן של כנופיות הטרור הכי שפלות המסונפות לחמאס, כאילו מדובר בשרי ממשלות ולא ברוצחים.
אמנם דו-שיח זה לא מטהר אותם, אלא שצריך להבין כי הם עוסקים בטרור ואינם מעוניינים כלל להיטהר.
הם מעוניינים להמשיך ולהתמיד במקצוע העיקרי שלהם, ועם זאת - נהנים הנאה מרובה ממעמדם הרם ומרמי דרג מהמערב ומישראל המתחננים ומתרפסים לרגליהם כאסקופה הנדרסת, דבר המביא לכנופיות הטרור כבוד, שיאבד בין רגע לכשישוחרר החטוף, ולכן, הוא לא ישוחרר.
המעשים האלטרנטיביים המתבקשים כתחליף למדיניות הרווחת, הם שונים לחלוטין - אי-הכרה וביטול כל שיג ושיח עם הכנופיות, ביטול מיידי של כל התקבולים שהן מקבלות על-ידי ודרך מדינת ישראל, הימנעות מוחלטת מכל מו"מ איתן - כולל בענייני שחרור חטופים, והפניית ראשי כנופיות הטרור בכל דבר ועניין (כולל שחרור של חטופים) - לאו"ם, או לאן שהוא.
המחדל הוא - הימנעות מפעולה צבאית מיידית, בו ברגע שנודע על דבר חטיפה, כאשר הפעולה היא עדיין בת ביצוע עם סיכויי הצלחה גבוהים.
הימנעות מניהול כל מו"מ עם "מנהיגים מתונים" שיעשו עבורנו את העבודה, כי ה"מנהיגים המתונים" יעשו את ההפך, תוך אחזקת צה"ל מנוטרל, תחת תקוות שווא - וללא פעולה. אותם מנהיגים מתונים הם ראשיהן של אותן כנופיות טרור - אלא שמתינותם היא רק היותם יותר מתוחכמים, לובשי חליפות ועונבי עניבות, דוברי אנגלית ובעלי חזות אינטליגנטית המהלכת פלאים על קיצוני השמאל והתקשורת.
אלה, המתונים, יבטיחו לדבר עם הקיצונים ולהרגיעם, וכך הקיצונים בעזרת המתונים ירוויחו זמן יקר וינטרלו את מדינת ישראל וצבאה מכל פעולה.
הרצוי לעומת המצוי הוא - שהמחדל יהיה
לחדול לקיים כל קשר שהוא עם כנופיות הטרור בכל תנאי וללא תנאי, והמעשה יהיה יוזמה מיידית ללא המתנה להתפתחויות מדיניות וללא מתן קרדיט למתונים המתחזים לידידים.
כך ייווצר מצב בו לנחטף לא יהיה ערך כה גבוה, ואולי הוא יהיה עליהן נטל ולא נכס מדיני כפי שהדבר עתה.
וכל עוד הנחטף לא יוחזר, כנופיות הטרור צריכות לחיות בחרדה מפני פעילות קשה נגדן שמדי פעם בעיתוי שייבחר - גם תצא אל הפועל. או אם יחזירו אותו בארון, (דבר שכבר קרה ללא שום פעולת גמול) הרי אחריותם לשלומו כשלה, דבר שיצדיק פעולה צבאית מתאימה.