בימים האחרונים התקשורת הישראלית רועשת וגועשת מול מו"מ מתקדם לשחרור החייל גלעד שליט היושב בשבי החמאס מעל 3 שנים. התוצאה היא ככל הנראה כרוניקה ידועה מראש של שחרור של מאות אסירים רוצחים מתועבים בתמורה לשחרור החייל.
מצד אחד משפחות שכולות יקרות שאיבדנו את ילדיהם הן בהגנה על המולדת והן בפיגועי טרור נתעבים, ואיתם שורה של ביטחוניסטים, שאומרים לא לשחרור סיטונאי.
מצד שני משפחת שליט שלחה את בנה להגן על המולדת, וגלעד נפל בשבי ואיתה עשרות אלפי תומכים ותקשורת מחבקת.
הוויכוח קשה ומר ולי נראה שטענות כל הצדדים צודקות.
ולהלן מקצת הטענות:
מה עם חובת המדינה כלפי חייליה?!
ואם החייל היה נהרג במלחמה????
ואם לא נשחרר נהיה אכזריים כלפי חייל ואח?!...
ואם נשחרר וייהרגו עשרות או מאות כתוצאה ממחבלים משוחררים שחוזרים לפגע?!
ומה עם המוטיבציה שתגדל עשרת מונים לחטוף חיילים?!
וכמה מחבלים בכלל שווה גלעד שליט?! אני חושב שאין סוף
ומה עדיפה טובת המדינה או טובת המשפחה?! טובת האומה או טובת החייל?!.
ומי בכלל יודע בבירור מה היא טובת המדינה והאומה?!
כולם צודקים, גם אותם שמפעילים הרגש ואומרים בכל מחיר!
צודקים גם אותם החושבים בהגיון ואומרים לא בכל מחיר!
משפחת החייל השבוי אומללים! משפחות הקורבנות הבאים חו"ח אומללות גם כן!.
אין לנו לקנא במקבלי ההחלטות במדינה, אשר כובד האחריות המוטלת על כתפיהם קשה מנשוא.
וכל שנותר לנו הוא להרים עינינו לשמים ולהתפלל שקברניטי המדינה יבינו את גודל האחריות ומשקלה ושיקבלו את ההחלטה הטובה ביותר משיקולים ענייניים ולא משיקולים פופוליסטים.
ואנחנו כל שנותר לנו הוא להתאחד סביב עצמנו, ולומר תהא ההחלטה אשר תהא. אחים אנחנו, אחים אנחנו וכאן היא ארצנו היחידה ואין לנו לאן ללכת בל נתפלג ונסתכסך בגלל זה.
העיקר היא האחדות בעם. כשאנחנו מאוחדים אנחנו צולחים כל משבר כל מלחמה וכל טרוריסט עלוב, כל וויכוח קשה וקורע ככל שיהיה.
בהצלחה לכולנו.