פרופסור שטרן מלין כלפי התקשורת על כך שהיא רידדה את השיח הציבורי בשבוע האחרון סביב מינוי היועץ המשפטי. לדעתו, התקשורת העלתה את הדיון לרמות של רכילאות זולה במקום דיון מעמיק במישוריות התוכנית.
אינני מבין כיצד באבחת מילים מיותרות הצליח פרופסור כה נכבד מאוניברסיטת בר-אילן לעלות במהירות הבזק על שרטון של כסילות מחד-גיסא והיתממות מאידך-גיסא.
חברו לסקי בשוויץ, שר המשפטים
יעקב נאמן, שולף רגע לפני שמגיעים לקו הגמר פנייה נואשת לציבור הרחב בשידור בערוץ מסחרי, בתוכנית של עודד בן-עמי, ומבקש מכל אזרח - אם יש לו מידע על כל אחד מהמועמדים לתפקיד, שיפנה אישית לכבוד השר. והשר, באותו שידור, חוזר ומדגיש שהוא יעיין בכובד ראש בכל מידע שיגיע לשולחנו.
האם הבקשה המוזרה של שר המשפטים, ממש ברגע האחרון, בערוץ מסחרי לקהל הרחב שינפיק מידע, מזמינה דיון מעמיק, כפי שרצה פרופסור שטרן, או שהיא סוללת ערוצים לדיון פולשני ומאוד רדוד?
במקום שהפרופסור ידידיה שטרן יפנה חיצי ביקורת כלפי התקשורת, ישאל את חברו לסקי בשוויץ מדוע הוא ניווט את הדיון לערוצים רכילאים.
לסיום, יש לי עוד משפט אחד לכתובתו של פרופסור שטרן. היה לי מאוד קשה לחיות עם יועץ משפטי, שכל שנה, לפי עדותו בראיון בתוכנית "הכל דיבורים", מבלה את חופשותיו עם כל בני משפחתו כולל נכדיו בהרי האלפים בשוויץ, כשחלק הארי בחברה הישראלית כורע תחת נטל של מלחמת קיום קשה, ואינו יכול לצאת לחופשה שנתית בבית הבראה במדינת ישראל.