רשימה תופחת של מחבלים עצורים, בהם גם ארכי-מרצחים, היא עכשיו המפתח לשחרורו של גלעד שליט. נכללים בה שותתי-דם לא רק על הידיים והאוזניים, אלא בכל רמ"ח אבריהם. כאלה הם, למשל, איברהים חאמד ועבדאללה ברגותי, שטבחו בידיהם עשרות ישראלים.
מעבר לרשימה המפלצתית הזאת הציב השבוע החמאס תנאי חדש, כואב לא פחות, לפדיון גלעד שליט: לכלול בין המשוחררים מהשבי בישראל גם תותחים כמו מרואן ברגותי, מנהיג התנזים, המאיים מכלאו באינתיפאדה שלישית; ואחמד סאדאת, מתכנן רציחתו של רחבעם (גנדי) זאבי, השפוטים שניהם לחמישה מאסרי-עולם.
השניים אומנם לא היו כלולים ברשימת המבוקשים, אבל התביעה לשחרורם באה, כ"תוספת", רק בעקבות פטפטת בלתי-נלאית של פוליטיקאים ישראלים. אלה דאגו להצהיר, קבל עם ועדה, כי שני הארכי-רוצחים לא ישוחררו. המסקנה: באזכור שמותיהם של השניים שיחקה ישראל לידיו של החמאס ורק הגבירה את תאבונו.
היעד הנכסף צריך להודות כי בסופו של דבר תיאלץ ישראל ממילא לשחרר את השניים. על אחת כמה וכמה כשמחיר השחרור עולה מרגע לרגע. בבזאר מזרחי. של סחר-מכר פרוע, עולה תמיד הביקוש על ההיצע, כשידו של החמאס על העליונה: לא רק בלוחמה פסיכולוגית אכזרית ומתישה, שבה הוא מיטיב כל כך לנצל את חולשתנו האנושית, אלא גם בהשגה ממשית של יעדיו הברורים.
בל נשלה את עצמנו: חטיפות עלולות להתרחש, לדאבון הלב, גם להבא. גם אם לא יסורו המחבלים המשוחררים לסורם - יהיו תמיד כאלה שיעלצו למלא את מקומם כדי לחטוף חיילים ישראלים. צריך לזכור כי כל יום שחולף רק מקרב את ישראל לנקודת האל-חזור. ומכיוון שכך, אין ברירה אלא לחרוק שיניים, לבלוע את הגלולה המרה ולהסכין לרשימת השחרור המלאה של המחבלים. אין בכך משום כניעה, אלא דווקא עוצמה: עוצמה של חולשה אנושית ישראלית. ישראל, בעמדה של כוח, תשכיל תמיד להתמודד גם עם צרה שכזאת. ועם יד על הלב, גלעד שליט שקול כנגד כל המחבלים. גם כנגד אלה השותתים דם בכל רמ"ח אבריהם.
צה"ל, נאמן למסורת שלא מפקירים חייל בשטח - לא כל שכן חייל חטוף - צריך לשחרר את גלעד שליט מייד, ללא היסוס, ובכל מחיר, גם אם הוא כואב כל-כך. אחרי ככלות הכל, אסור לשכוח שלצורך השמדת ישראל - כשרים בעיני החמאס כל האמצעים. אלה הנמנים עם שורותיו הרי מוכנים תמיד לעלות בסערה לשמיים, כשאהידים, ובלבד שישיגו את היעד הנכסף.
