אם תשאלו אותי, אני חדורת אמונה שצריך להקנות לתלמידים את ערכי אהבת הארץ , אבל ....
כשהגעתי למקצוע ההוראה, באתי על-מנת לחנך , ללמד את המקצוע אותו אני אוהבת וכן, גם לצאת עם התלמידים לטיולים.
לרגע לא חשבתי שבאתי לשמש כשוטרת, מן הסתם לא עברתי הכשרה מקצועית נדרשת, בוודאי לא באתי להתבזות ולא לערוך מרדפי אלכוהול בלילות....לא לעסוק בניסיונות 'להשתלט' על תלמידים מתפרעים, גם לא להצטייד בעורך דין צמוד...
מה שקורה לאחרונה בטיולים אינו חדש והיה צריך כבר מזמן להדליק את כל נורות האזעקה, כדי לשים לזה קץ לאלתר. מדוע אנחנו צריכים את זה?!
לקט הימים האחרונים:
- "תלמיד נזרק מתיכון בטענה שהטריד מורה" במהלך טיול שנתי.
- "המורים מצאו אלכוהול - כל השכבה הוחזרה"
- "התלמידים ניצלו את הטיול השנתי ונחשפו בערום".
- " ירושלים: מכללת אורט לא נרגעת, שני השמיניסטים שסולקו מבית הספר לאחר שתלמידה התלוננה כי אנסו אותה בטיול השנתי, התייצבו ללימודים. ההנהלה הזמינה משטרה, ובינתיים אביו של אחד התלמידים הגיש תלונה במחוז נגד המנהל."
- "יוצאים לטיול שנתי? תציגו ערבות"
- "מודיעין: מנהלת נפגעה בטיול השנתי" ופונתה במסוק.
- "בגלל טיול שנתי: תלמידים יידו אבני על שוטרים"
אחזור לדיווח אודות אותה טענה על הטרדה.
אפשר לדמיין את הסיטואציה: לאחר יום מתיש, יציאה בשעה מוקדמת, במשך היום מסלול טיול מפרך, פעילות ערב/דיסקו, מגיעה 'שעת השינה' , התלמידים מרעישים מתפרעים (שתויים?..), המורים עייפים/סחוטים מנסים 'להשליט' סדר:
"מסתבר כי הטיול השנתי היה חוויה קשה עבור התלמידים והמורים כאחד, הן בגלל השתוללות התלמידים באכסניה במושב ששהו בו, והן בגלל חוסר יכולתו של צוות המורים להשתלט על המצב"
אני שואלת את עצמי מדוע אנחנו, המורים, אמורים לעבור חוויות קשות כדי להקנות את 'אהבת הארץ'? ומדוע הדרישה ממני כמורה היא כל הזמן 'להשתלט' על תלמידים מתפרעים? שימו לב לתאור:
"היה בלגן באותו לילה, וגם בחדר שלנו לא היינו שקטים"..."המורים התרוצצו בחוץ ותפסו תלמידים. אני שכבתי במיטה בלי בגדים, וכשהמורה לתיאטרון דפק על דלת החדר שלנו התעטפתי בסדין. הוא ביקש שנצא החוצה, ואמרתי לו שאני בלי בגדים. הזזתי קצת את הסדין כדי להראות לו שאני לא לבוש. הראיתי רק חלק מהרגל שלי. הוא יצא, ובמקומו נכנסה המורה לאנגלית והודיעה: 'איך שאתם, מיד, לצאת החוצה'. לאחד החברים שלי היא לא הרשתה אפילו לשים נעליים. שאלתי אותה אם אני יכול לפחות ללבוש מכנסיים. היא אמרה שכן, אבל לא יצאה מהחדר. אז התלבשתי מולה, יצאתי החוצה, ושם רשמו את השמות של כולנו".
אני תוהה מי מבין הקוראים עובר חוויות 'מרנינות' כאלו או דומות להן, בעת עבודתו?
השבוע יצא ד"ר יואל ליברמן - דקאן הסטודנטים, מכללת אורט סינגאלובסקי - בקריאה שהיא תגובה לשאלה העולה במקרה כמו זה שארע בירושלים - "איפה היו המורים?"
ברשותו אביא את הדברים :
"ובכן, כך, בפשטות, אולי נאמר: די, המורים היו גם היו, אך מורה אינו מלאך ואינו יכול להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות - ברור, נכון?
אבל, בהסתכלות מעמיקה יותר, אולי עלינו, חברים יקרים למקצוע, לבקש פסק זמן, להציב לעצמנו שאלות, ולהכריז: המורים היו בכיתות - זהו!
אולי חסל סדר ריצות אחרי תלמידים במהלך ההפסקות - מי בחצר? ומי במסדרון? ומי במבואה?
במלונות פולין אנו רצים אצים בין הקומות. והנה יצאה הוראה מקוממת ממשרד החינוך: המורים המלווים לפולין אינם זכאים לדמי ליווי בעבור יום שישי ושבת!
למה? ככה! הרי המורים נוטשים את תלמידיהם, ובימים שישי ושבת הם ממשיכים את הפעילות ללא התלמידים. בעצם, משרד החינוך דורש מאיתנו לעשות פסק זמן.
אנו איננו אמורים להיות אמונים על הפרדת כוחות, איננו מחוקקים, שופטים ומבצעים. התלמידים בבתי הספר העל יסודיים אינם ילדים. הם ילדי הוריהם, ומבחינתנו - הם תלמידים ותלמידות, נערים ונערות. מקצתם עובדים, מבלים עד אור הבוקר, נוסעים ללא ליווי לאילת, לקפריסין, לבולגריה...
אם התלמידים יודעים לטוס לבד, לבלות לבד, לעבוד, לעבור צו ראשון ושני, לנהוג במכונית, לחזור בשעות הבוקר המוקדמות - יפה יעשו המורים אם ישקלו בכובד ראש להפסיק לשוטט בהפסקות ולשמור. המורים התמחו בהוראה, ולא בשמירה. ואם קורה אירוע בחצר בית הספר, לא את המורה יש להעמיד לדין - אלא את הנער או את הנערה שלא הפנימו ולא הטמיעו את עצם הדבר שאנו חיים במדינת חוק. האם שוטרים הועמדו לדין כי, משנודע להם על סכנה מוחשית ומיידית, הם לא עשו דבר, ולאחר מכן התרחש האסון? לא ולא! והדוגמאות עוד רבות.
למה אפוא יש לשאול: איפה היו המורים? אנו מנחילי תרבות, ולא שומרים.
יפה עשו בתי הספר שהודיעו שטיולים לא יימשכו יותר מיום אחד ולא יהיו עוד לינות.
עלינו, המורים, להודיע שאנו מבקשים פסק זמן כדי לשוב ולבחון את נושא השמירות - החל בחצר בית הספר וכלה במסע לפולין. אל הנושא הזה יש להתייחס בנפרד. אנו גאים על מלאכת ההוראה ועל הישגינו - ואת השמירה יש להפקיד בידי אחרים, שהוכשרו לה. המומחים לשמירה יסיירו בחלל בית הספר ויעסקו באכיפת המשמעת. אנו דורשים הפרדת רשויות, כתיבת תקנון - בכדי שיהיה אפשר לפעול כראוי למניעת אלימות ולבצע את השמירה כהלכה. נחוץ לנו פסק זמן לצורך בדיקה מדוקדקת ומעמיקה ולצורך התרעננות וחידוש כוחות. כשהאלימות גואה, יש לחפש מענה - ולא לשאול, כרגיל במחוזותינו, איפה היו המורים?
די!..."
(דברי ד"ר יואל ליברמן פורסמו קודם באתר ארגון המורים)
