גלעד שליט כצ'ק דחוי

"רוצים את גלעד בבית"! זה המסר שמפיצים כל אלה הנאבקים למענו. התקשורת לקחה על עצמה מרצון לשווק את המסר, ועשתה זאת באגרסיביות חריגה. כאילו שיש יהודי שרוצה את ההיפך. מנקודת מבט אובייקטיבית הדרישה לשחרור גלעד מחייבת כניעה לחוטפים. הכניעה הזאת מוציאה מכמה רופסים, פנינים מפלסטיק... האלוף במיל אייל בן ראובן (בתחילת השבוע), והוגה הדעות יואל מרקוס בסוף השבוע (הארץ / 27.11.09) הסבירו את הרציונאל מאחורי תמיכתם בכניעה לחוטפים במילים (שימו לב): "חולשתנו היא מקור עוצמתנו". מן משחק מילים דבילי שנותן לרופסים תחושה של אנשים מעמיקים. אלק פילוסופים. העקשנות החולנית הזאת לספק חומר לסטנדאפיסטים פלשתינים, תמיד הייתה תמוהה בעיניי. על בדיחות כאלה נהוג לומר ש- אם זה לא היה על חשבוננו, גם אנחנו היינו צוחקים... כדי לשכנע את האזרחים לתמוך בעסקה שתחזיר את גלעד שליט הביתה, מנהלי הקמפיין בתקשורת תעלמים מהמחיר המלא של העסקה. ואם יהין מאן-דהו לדבר על כל המחיר, מיד יקפצו עליו הרופסים עם השאלה: ואם זה היה הבן שלך? או עם הטיעון: כשמדובר בחיים של חייל, שאלת המחיר אסור שתעלה. האמת הרציונאלית היא שגלעד שליט הוא החלק הקטן בעסקה. אם זו תתבצע, בצד של היהודים, אימא אחת תחבק את בנה, ובצד של הפלשתינים מאות אימהות. על זה צריך להוסיף שבצד אחד ישמחו הנכנעים, ובצד השני ישמחו המכניעים. זה לא דומה. שמחת הנכנעים חמוצה ומאופקת, ושמחת המכניעים מתוקה ומסעירה. לא צריך להיות מומחה לביטחון כדי להעריך שהתמורה על חטיפת יהודי, מציתה את דמיונם של צעירים פלשתינים רבים. גלעד שליט הוא צ'ק דחוי שזמן הפירעון שלו עבר מזמן. עכשיו היהודים נדרשים לשלם על האיחור, בריבית דריבית. את הצ'ק הדחוי הזה, מסר אריאל שרון בעסקה שעשה בשוק האדום, שבה החזיר הביתה שלוש גופות, וסוחר הסמים. המזומן היה 450 טרוריסטים, ואת שאר התשלום, שרון שילם בצ'קים דחויים חתומים בלנקו. גלעד שליט הוא אחד הצ'קים. כמוהו החיילים רגב וגולדווסר ז"ל, ועוד 33 הרוגים שנרצחו ע"י טרוריסטים ששוחררו באותה עסקה. זהו המחיר (לא סופי) ששילם שרון על עסקת טננבאום. מי שלא מבין את זה הוא מדחיקן או טיפש, ומי שמבין את זה, לא יכול לתמוך בעסקת שליט, מפני שכל עסקה עם חוטפי ישראלים גוררת אחריה תשלום מזומן ו..."צ'קים דחויים". העיתונאי ארי שביט מבין (?) את זה. תחת הכותרת שהעסקה קטלנית" שביט: "כשממשלת ישראל תאשר את העסקה- יתכן שזה יהיה המחיר: עשרות ואולי מאות ישראלים הרוגים" (הארץ / 26.11.09). בהמשך הוא כתב: "יהיו, יש להניח, גם חטופים, שכן עסקת שליט תמריץ חוטפים עתידיים". אל תשאלו אותי מדוע לאור המחיר העתידי, שביט תומך בעסקה. זה יותר עניין לפסיכיאטר... גם לשר הביטחון יש דעה. תחת הכותרת, "זה מדרון חלקלק, יהיו עוד חטיפות", צוטט ברק אומר: "צריך לעצור את הגלישה של ישראל במדרון חלקלק, אחרת יהיו פה עוד חטיפות" (Ynet 25.11.09). אז מה הוא מציע אתם שואלים? להיכנע לדרישות החוטפים, ואחרי זה לקבוע כללים חדשים שיגבילו את מקבלי ההחלטות בעתיד. הוא רק מתעלם מהעובדה שאת החוטפים, הכללים האלה לא מחייבים. שורות אלה לא היו רואות אור אלמלא הייתי משוכנע שאפשר היה להחזיר את גלעד בלי להיכנע. השוואת תנאי הטרוריסטים הכלואים בישראל, לאותם תנאים של גלעד, היו עוקרים ממוחם של החוטפים את הרצון לחטוף. הניסיון לימד אותנו שהמילה "שוויון" מהלכת קסם על הרופסים בעם. לא מאוחר לנסות...