פרופ' דפנה ברק-ארז היא אחת מתוך ארבעת המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שהומלצו על-ידי ועדת תאודור אור לאיתור מועמדים. הרכב הוועדה: גברים בלבד. מומלצי הוועדה: שלושה גברים, אישה אחת. רופורציה מביכה אך שכיחה במחוזותינו.
בישראל כיהנו עד כה בתפקיד יועצים משפטיים לממשלה רק גברים. נאמן, בכל מקרה, היה צריך לבחור מתוך הארבעה. אז איך, בפועל, בוחרים במדינת ישראל את המועמד המתאים?
בכל מכרז, ולו הפשוט ביותר במגזר הציבורי, נהוג לאפשר הצגת מועמדויות על-ידי קול קורא, או כל שיטת פרסום אחרת שתפגוש מועמדים ראויים. נהוג גם לגבש קריטריונים ומשקלות לשם השוואה בין המועמדים. כמו-כן חלה חובת שקיפות על ההחלטות והנימוקים להן. במקרה של בחירת יועץ משפטי לממשלה, הליכים תקינים אלו אינם תופסים. נותר רק לשער מה קרה כאן.
שלושת הגברים בחבורת המועמדים רואיינו על-ידי השר בפגישה אישית בלשכתו בתל אביב. עם ברק ארז השוהה בשבתון באוניברסיטת סטנפורד, שוחח נאמן בטלפון. ראיון לתפקיד כה בכיר בשיחת טלפון נשמע על פניו מוזר. שיחת טלפון? כך מתבצע תהליך בחירה בין מועמדים לתפקיד יועץ משפטי לממשלה? נשמע תמוה משהו. ואולי בעצם צפוי מראש. שיחת טלפון שרובה ככולה יציאה ידי חובה? מה היו סיכוייה האמיתיים של ברק ארז?
ידידיה שטרן - האם יתכן שנאמן, בעצם תכנן על ידידו פרופ ידידיה שטרן לתפקיד? אבל איזה באסה... מתברר שהנ"ל מסתחבק עם נאמן בחופשות סקי מדהימות בארצות קרות ומושלגות. שם יש להניח שנוצרת אחוות גברים אמיצה סביב תנורים מהבילים ודרינק טוב לחימום הגוף והלב. לא נאמן, אגב, חשף עובדה זו, אלא עיתון הארץ. שטרן הגיב מיידית והודיע על פרישתו מהמרוץ בשל סיבה קלושה שאף אחד לא מאמין לה. נאמן בלע את הכובע והמשיך הלאה.
עו"ד צבי אגמון - מועמדותו של עו"ד צבי אגמון, החשוד בעצמו בפלילים, קודמה כנראה בין השאר על-ידי השופט מישאל חשין, שלו קשרים מצוינים, כמה מפתיע, עם השופט תאודור אור, יו"ר הוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי. נאמן לא טיפש. הוא הבין שבחירה באגמון תעורר עליו את חמתם של רבים.
הלאה...
מי נשאר?
עו"ד יהודה וינשטיין. דמות מוכרת לכל מי שהסתבך בפלילים מקרב חברי הכנסת, הממשלה, השירות הציבורי ובעלי ההון. רבים חייבים לו. משתלב מצוין במערכת הון שילטון, כולל כל סמלי הסטטוס הרלוונטיים: מתגורר בהרצליה פיתוח ונוסע במרצדס.
ללוינשטיין גם יתרון נוסף: הוא אדם מסורתי. את ילדיו שלח לגנים דתיים כדי שיספגו קצת ערכים. אולי הוא אפילו מדליק נרות בשבת. היכרות אישית עם בכירים במימשל ובכלכלה שהואשמו בפלילים, כבר אמרנו? בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, בכירי ש"ס כולל אריה דרעי, אביגדור ליברמן, איתן רוב, עו"ד יעקב וינרוט, יאיר לוי, יאיר פרץ, שאול מופז ועוד כהנה וכהנה בעלי שם שהואשמו בפלילים. קשרים הם ההמלצה הכי בטוחה במדינת ישראל, ביחוד אם עזרת להם פעם. יד רוחצת יד...
העובדה שוינשטיין יהיה מנוע מלהתערב בפרשיות רבות כל-כך, לא מפריעה לו כנראה, וגם לא לנאמן. לוינשטיין מארג הקשרים וההכרויות עושה כנראה רק טוב.
אז הולכים על וינשטיין? אה רגע, יש גם את פרופסור דפנה ברק ארז. מה עושים איתה, לכל הרוחות?
ברק ארז היא מומחית למשפט מינהלי וחוקתי מאוניברסיטת תל אביב, ונחשבת לאשת מקצוע מעולה בעלת רקע סופר רלוונטי ומתאים לתפקיד. אז מה?
יש לה ידע וניסיון נרחב בתחומי המשפט הציבורי וסוגיות במדיניות ציבורית. בנוסף לכך, עבדה כחוקרת במספר רב של אוניברסיטאות ומכוני מחקר ברחבי העולם, סו וואט?
ברק ארז גם לא הסתפקה ב"עשייה לביתה" והתנדבה לתפקידים בפרקליטות הצבאית ובוועדות ממשלתיות ואף משמשת כיו"ר בהתנדבות של העמותה למשפט ציבורי. נו באמת... ממתי התנדבות, תרומה לקהילה ולחברה מהווים קריטריון במערכת השיקולים הפוליטיים - אישיים שהופעלו בתהליך הבחירה?
אין ספק שרוב עיסוקי היועץ המשפטי לממשלה חופפים לתחומי מומחיותה של ברק ארז. רבים אף סבורים שהיא הייתה המועמדת היותר ראויה ומתאימה מבין הארבעה. אז למה בעצם לא היה לה סיכוי?
היא מגיעה מהאקדמיה: שניים מהיועצים המשפטיים בעבר (אהרן ברק ויצחק זמיר) הגיעו, ממש כמו ברק ארז, לתפקיד מהאקדמיה וזכורים ככאלה שלא חששו להיכנס לעימותים עם הממשלה בסוגיות ציבוריות. מי צריך את הצרה הזאת?
היא דעתנית (מילת גנאי השמורה לנשים בלבד) ובעלת רגישות חברתית: לברק ארז יש ככל הנראה אג'נדה חברתית ורגישות לקבוצות שוליים מקופחות. יתכן אפילו, השם ישמור, שיש לה מודעות מגדרית-פמיניסטית שכן ערכה וכתבה ספרים בנושאים אלה, ואף שימשה כנציבת קבילות חיילות באוניברסיטת תל אביב...
היא לא חייבת לאף אחד: ואף אחד לא חייב לה. ברק ארז הינה אשת מקצוע מוכשרת שטרחה להתמקצע ולהצטיין במקצועה ובתפקידיה הציבוריים. זאת במקום לטוות רשת קשרים חבריים ומעגלי "שמור לי ולא תצטער..."?
יש לה מה לומר בנושא הפרדת דת ומדינה: נאמן הינו, כידוע, אדם דתי. ברק ארז, אישה אמיצה ככל הנראה, העזה לגעת בנושא דת-מדינה ואף כתבה ספר בשם המעורר חשש ("חזירים אסורים") שהיה המשכו של מאמר שנקרא: "על גלגולו של חזיר: מסמל לאומי לאינטרס דתי?". מיותר לחלוטין, דפנה יקרה...
"הי דפנה" - יש לשער שאמר לה בטלפון פרופסור נאמן. "מה שלומך? עושה חיים בשבתון, אה? אני מניח שאת לא רוצה לחזור לארץ ולהיכנס לצרה הצרורה הזו שקרויה "היועץ המשפטי לממשלה"... האמת, דפנה, אני מה זה מבין אותך... את טובה מדי בשביל זה.
טוב, תקשיבי חביבתי, זו שיחה לחו"ל ופה בארץ נטפלים עכשיו משום מה לכל מה שנראה כהוצאות מיותרות ובזבזניות, אז תעשי חיים יקירה, ותהיי בקשר...".
