קואליציה קפואה

ביום שני שטפו את הכנסת שמועות על עסקת שליט שעומדת להיסגר תוך שעות, לכל היותר תוך יממה. בשעה שלוש וחצי זימן השר אדלשטיין יחד עם הוריו של נועם שליט מסיבת עיתונאים. הכתבים והצלמים שהצטופפו באולם נגב בקומת הוועדות ציפו להודעה דרמטית, אך זו לא באה. למעשה, הייתה זו מסיבת העיתונאים מהמוזרות שיצא לנו לראות. אדלשטיין הודה שהוא קרוע מבפנים. נועם שליט חזר ואמר שהמשפחה רוצה לראות את גלעד בבית. מאוחר יותר שאלתי את אדלשטיין מה היה פשר הדבר. הוא אמר שהאירוע לא בא להסוות על מהלך מסתורי כלשהו. לדבריו, נועם שליט פנה אליו וביקש להופיע ביחד. שום דבר חדש בינתיים. באיחוד הלאומי חשבו אחרת. כעבור חצי שעה כינסה הסיעה מסיבת עיתונאים. ארבעת הח"כים של האיחוד התריעו על הסכנות שאורבות לאזרחי המדינה עם שחרורם של מאות רוצחים. אורי אריאל הזכיר שאולמרט, בסיום הקדנציה שלו, הסביר שלא היה מסוגל לעמוד בתנאים שהציב חמאס, כי "יש קווים אדומים שהמדינה לא יכולה לחצות". נתניהו, סיכם אריאל, חוצה קווים אדומים ואינו עוצר באדום של אולמרט. במסיבת העיתונאים שבמהלכה הודיע על החלטת הקבינט, ביום רביעי, נתניהו דיבר כראש קדימה. אפשר בקלות לדמיין את אולמרט או את ציפי לבני מסבירים את ההחלטה להקפיא בנייה ביו"ש בצורך להניע תהליך מדיני. לא פלא שקדימה בירכה על ההחלטה: היא רואה ערך בתהליך מדיני. הליכוד, גם אם הוא משלם לו מס שפתיים, רואה בו סכנה. בני בגין, שהתבקש בתוכנית 'מבט' להשתתף במשחק "מצא את ההבדלים", התחמק ולא באלגנטיות. לא יודע, השיב. לא קראתי את המצע של קדימה. האם נתניהו ניצל את השמועות על עסקת שליט כמסע הסחה? לו העסקה הייתה יוצאת השבוע לדרך, ההחלטה על הקפאת הבנייה ביו"ש הייתה מתגמדת בצלה. גם כשלא התממשה, הדיון הציבורי אפשר להתכונן בשקט לישיבת הקבינט. סיעת הבית היהודי התלוננה עוד ביום שני, כשערכה את ישיבת הסיעה השבועית באפרת, שסיעות הקואליציה לא שותפות לדעתה בעניין ההקפאה". אבל לך תשפיע על מדיניות הממשלה עם שלושה מנדטים. נתניהו לא שקל שיקולים קואליציוניים כשקיבל את ההחלטה על הקפאת הבנייה. הוא לא התחשב בתומכים ולא במתנגדים. ההתנגדות, כבר אמרנו, הייתה מזערית. אשר לדרישות שהשמיע ברק, לא הן שהובילו להקפאה. שתי החלטות קיבל לאחרונה נתניהו, ששיפרו במידה ניכרת את מעמדו הפוליטי של יו"ר העבודה והצדיקו בעיני בוחריו את ישיבתו בממשלה: האחת, שלא לפצל את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה; השנייה, הקפאת הבנייה ביו"ש. בשני המקרים רשם כמובן ברק קרדיט על שמו, אבל הייתה זו גאווה של ילד שמושך בקצה החבל שבאמצעותו המבוגר מרים את הדלי מהבאר. לברק אין חרב פוליטית שבה הוא יכול לנפנף מול נתניהו, אפילו לא חרב מנייר. אין לו אלטרנטיבה. מהממשלה הוא יכול לחזור אך ורק לביתו במגדלי אקירוב, ושניהם, נתניהו וברק, מודעים לכך היטב. בסוגיית היועמ"ש, ויתר נתניהו מכיוון שחשש מהאליטות שברובן התנגדו לפיצול. בסוגיית הבנייה ביו"ש, ויתר נתניהו מכיוון שחשש מאובמה. ברק נהנה מההפקר. אשר למתנגדים, קולם כמעט לא נשמע. ההחלטה שהוביל נתניהו אינה מסכנת את הקואליציה. שרי שס נעדרו מההצבעה. אולי עדיף היה לו הופיעו והצביעו נגד, אמר לי לאחר מכן אחד מהשרים שמתנגד להחלטה אך אינו חבר קבינט. זה לא אומץ גדול לברוח. אלא שהכול יחסי. לאור הצבעתם של יעלון ובגין, שס ניצבת באופן ברור ימינה מהליכוד. שלא לדבר על השר עוזי לנדאו. לנדאו התבטא בישיבת הקבינט בחריפות נגד ההחלטה. הגדיר אותה כצעד ללא תבונה, כוויתור שישראל לא מקבלת תמורתו שום דבר. ראש מפלגתו הצביע בעד. ליברמן לא הופתע מהתנגדות לנדאו. הדבר סוכם מראש. מראש היה בינו לבין ליברמן סיכום שבנושאים מסוימים יהיה חופש הצבעה. ליברמן אף הבהיר השבוע שייתן לשרי מפלגתו חופש הצבעה כשתעלה להצבעה בממשלה עסקת שליט. הצבעתו של לנדאו לא גרמה נזק למפלגה, להיפך. ציבורית זה מצטייר לא רע בכלל. שר החוץ מתוקף תפקידו, תומך. שר התשתיות, איש העקרונות, מתנגד. להתנהלות כזאת של שותפה קואליציונית היה תקדים בממשלת נתניהו הראשונה. נתן שרנסקי, אז יו"ר ישראל בעלייה, הצביע בעד הסכם חברון. יולי אדלשטיין, אז שר הקליטה מטעם מפלגתו של שרנסקי, הצביע נגד. לא נרשם מתח כלשהו בין השניים.

מעניין, שאלו את עצמם ביום רביעי ח"כים מהליכוד ופעילי המפלגה, כיצד היה מצביע עוזי לנדאו לו נשאר בליכוד, נבחר מטעמו לכנסת ומתמנה לשר בקבינט. כאמור, אף שר משרי הליכוד לא הצביע נגד. ומה עם אלה שאינם חברי קבינט? עוד בטרם התקבלה ההחלטה - והיה ברור שהיא הולכת להתקבל - ניסה אדלשטיין לארגן הודעה משותפת לתקשורת יחד עם גלעד ארדן ומשה כחלון. לבסוף נשאר קול קורא במדבר. הוא אף היה היחיד מקרב שרי הליכוד (המתנגדים) שהתנדב לדבר באותו לילה עם 'מקור ראשון'. אפעל בכל כוחי לשנות את ההחלטה, אמר בקול פסימי. להערכתו, נתניהו לא מחויב להביא את ההחלטה לאישור בממשלה. גם יו"ר הבית היהודי, השר הרשקוביץ, מעריך כי ההחלטה לא תובא לממשלה. הרשקוביץ קבל על כך שהתנגדותו לא נרשמה, אבל הוא, כבר אמרנו, משתתף בישיבות הקבינט על תקן משקיף. הדיון בקבינט, הודה, היה רציני. חלק משרי הליכוד הצביעו בלב כבד. סיעתו תתכנס ותדון בהמשך צעדיה, אבל פרישה לא עומדת על הפרק. ביום שני, בישיבת הסיעה באפרת, השתתפו רבים מראשי הרשויות ביו"ש, וכולם טענו שאסור לבית היהודי לפרוש כי אין אלטרנטיבה. ראש הממשלה דיבר במסיבת העיתונאים כראש קדימה, אמרתי להרשקוביץ. בקבינט, ענה, הוא לא נשמע כראש קדימה. יש הבדלים. בכל זאת, 3,000 התחלות בנייה. נכון שמדובר במקומות שבקונצנזוס, אך דווקא במקומות אלה מתעוררת לאחרונה הבעיה. במעלה אדומים, באפרת, באריאל, באלון שבות. הסיעה מתנגדת להחלטה, אבל כוחה מוגבל. אלמלא הפילוג, עם שמונה מנדטים בערך היה לדבריה משקל אחר לחלוטין. לא צריך להיות פרופסור למתמטיקה כדי לדעת ששמונה זה יותר משלוש. המאבק עובר לזירה הפנים-ליכודית. מיד אחרי ישיבת הקבינט, בהתראה קצרה, כינס דני דנון בגבעת זאב את מרבית ראשי המועצות ביו"ש. לפגישה הגיע יו"ר מועצת יש"ע דני דיין. מהח"כים השתתפה ציפי חוטובלי. יריב לוין התכוון להגיע אך חלה ונאלץ להישאר בבית. במוצאי שבת מתכנסים ברעננה ראשי הסניפים. דנון רוצה לכנס את המרכז. להעביר החלטה לפיה הליכוד מתנגד להקפאת הבנייה. השאלה היא עד כמה ההחלטה תהיה אופרטיבית. היום, בשונה מהקדנציה של שרון, המרכז כבר לא בוחר מועמדים לרשימה לכנסת. "בוגי ובני בגין אכזבו מאוד", אומר דנון. "נתניהו מתחזק אותם, מערב בחלק המודיעיני". אחרים בליכוד לא מתבטאים לייחוס, אך מביעים אכזבה מרה מהשניים. מבני בגין הציפיות היו בעיקר סנטימנטליות. יעלון נתפס כראש הפלג הימני. הכדור חוזר לליכוד. השאלה היא מי יחזיק בו. נכון לעכשיו, לא מסתמן מועמד.