חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, לא הייתי מגיב אילמלא האמנתי בתוך תוכי שאת מאוד כנה ויפה מבפנים לא פחות מבחוץ, אבל הרשי לי לומר לך שבזמן שרבים (לא כולם) מחברי הכנסת בעבר ובהווה מעורבים בכל שחיתות אפשרית, הרי יש לרבים מהם הכנסות שאינן מדווחות!
האם ידעת כי יש שרים וח"כים המעורבים בכל מכרז אפשרי? החל משירותי ניקיון, שמירה ואבטחה, וכלה בייזום פרויקטים ולא רק בניהול בתי סוהר? האם ידעת שכל מי שישר או טוב מחוסל, והאחר חוגג?
מסכים איתך שיש בדרישת הדיווח מעין סוג של מציצנות, אך זה נהוג בכל העולם. ואל תדאגי, זה לא יחסל את תופעת המקושרים-נבחרים-מקושרים-מושחתים. זה גם לא יחסל את הרקב בבתי המשפט המנוהלים על-ידי רבים מן השופטים (ושוב - לא כולם), באופן שאפילו לא מנסה לחפות על העובדה שהם שופטים הממונים ומטעם, כל מיני!
הרקב, כסרטן, מתפשט ואינו יודע לעצור, וכל מי שעבר בחייו דרך לידה-התבגרות-שירות צבאי-השגת עבודה או עבודה כעצמאי יודע על מה מדובר. ועוד לא הזכרתי את העולם התחתון ששולט בכל פינה! אבל שוב, מי שחוסל, ולא משנה על-ידי מי, יכול להבין שכאשר אומרים בהכללה שהממשלה, בתי המשפט, מס הכנסה, ובעצם מה לא -
הכל רקוב! איש מהעולם התחתון לא יחוסל כי הוא יודע לקנות עדי שקר ושופטים וחברי כנסת ובעצם כל דבר. איש ישר לא יודע להתמודד עם כל זה והופך להיות חסר ישע, אחרי שנים שתיפקד כאזרח הגון וטוב.
כל שאאחל לך אנסטסיה, הוא שתעלי ותצליחי ושלא "תביני" על מה אני כותב, אבל אולי זה יעזור לך להבין שהעולם שלנו בישראל ובעולם כולו מורכב מהרבה לבן ושחור, ורובו נמצא אי-שם באפור.
רק אחרי שחיים בחו"ל אפשר להבין את המשמעות, שהכל אותו דבר, ולא משנה אם זה ברוסיה, באנגליה, בארה"ב, בקנדה או בישראל, ואפשר להוסיף לרשימה את כל מדינות העולם.
ביד האחת בונים, ביד האחרת הורסים. ובסוף, אחרי הרבה שנות חיים, מבינים שמה שהיה הוא שיהיה ואפילו שיש אנשים יפים וטובים שבאמת רוצים לשנות את החיים. אבל החיים חזקים מכולנו, וכל אלו שכבר לא איתנו יעידו שאלו הם החיים.
אסיים בכך שאומר שחבר יכול לפגוע ולהרוס את חברו, בעוד אויב לעולם לא יוכל, כי אויב פשוט לא יקבל הזדמנות שחבר מקבל כאילו זה דבר מובן מאליו.
