כותרת אתר הארץ מיום 22.11.09:
"ועדת השרים אישרה: פיקוח אחר משתמטות מטעמי דת. על-פי הצעת החוק שאושרה על-ידי שרי הממשלה, יוגבר המאבק בתופעת השתמטות בנות משירות לאחר שהצהירו באופן פיקטיבי על דתיותן".
למשמע דבריו של שר הביטחון לגבי המשתמטים והסרבנים, ניתן היה לחשוב שבעוד מספר ימים יגיע הקץ לביזיון של דורות: אפליה בין דם לדם על בסיס אמונה. מוזר הוא שעד היום בג"צ לא נתן את דעתו למרמס "המהפכה החוקתית" מבית היוצר שלו. אם בג"צ מסוגל לפסול חוק המתיר הפעלת בית כלא פרטי תוך קביעה שזו פגיעה בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, עם כל המשתמע מכך, מדוע לא ניתן לבטל חוק בלתי שוויוני בעליל הפוגע באזרחים הרבה יותר מכל חוק אחר: שירות לאומי? - השאלה היא רטורית לחלוטין.
למען הסר ספק, אין בשורות שלהלן כדי להתייחס לערבים אזרחי ישראל. משיקולים שניתן להבינם ולאו-דווקא לקבלם, המדינה החליטה לפטור אותם משירות צבאי. האם זה אומר שחייבים לפטור אותם משירות לאומי? ודאי שלא. לו הייתה מנהיגות ראויה, ודאי אלה כן היו אמורים לשרת שירות לאומי חובה.
הכל פוליטיקה
השירות הצבאי חייב להיות נחלת כל הצעירים והצעירות כפי שחוק שירות ביטחון קובע מפורשות. אלא מאי, ששרי ביטחון לדורותיהם החליטו להתעלם מההשפעות ההרסניות של פטורים משירות צבאי לאוכלוסיות שאמונתן ומצפונן מדריכים אותן. אין ולו טענה אחת לבני או לבנות השירות הלאומי אלא למנהיגים.
כל עוד קיימת אפשרות חוקית להמיר שירות צבאי, שהוא לאין-שיעור קשה יותר משירות לאומי, מדוע לא יילכו רבות בדרך זו? כך גם לגבי הבנים המקבלים פטור משירות צבאי משום "תורתם אומנותם". הם אינם מפרים כל חוק, כל הוראה מפורשת. הכל כשר למהדרין. מתן מפלט להשתמטות משירות צבאי בחסות החוק הוא מעשה בלתי-מוסרי בעליל.
השירות הלאומי הוא שירות התנדבותי בכלל. איך ניתן להשוות שירות חובה, היינו השירות הצבאי, לשירות התנדבותי? אלה מבין הבנות המקבלות פטור משירות צבאי רשאיות להחליט אם להתנדב לשירות לאומי אם לאו? גם משך ההתנדבות נתון לשיקול דעת המתנדבות, לשנה או לשנתיים. משך השירות הצבאי גם הוא נתון לשיקולים של כל אחת מן הבנות? ודאי שלא. לכן, המסקנה היא שהשוואה בין שני סוגי שירות לא רק שהיא מלאכותית אלא מוטעית מיסודה. ישאל כל אדם סביר, אז מדוע בכל זאת מדברים באותה הנשימה על שני סוגי השירות? הסיבה פשוטה: פוליטיקה.
מציאות שקרית
למען יבין כל קורא מה גדולה ההונאה המוסרית, יובאו בהמשך דברים מתוך מסמך שהוכן בכנסת על-ידי מרכז מידע ומחקר. וכך נאמר: "על-רקע המחלוקת הציבורית אשר לאי-גיוסן של נשים דתיות לשירות ביטחון, חוקקה הכנסת בשנת 1953 את
חוק שירות לאומי, התשי"ג-1953, המחייב, ככלל, נשים ששוחררו מחובת שירות ביטחון לשרת שירות חלופי לשירות הצבאי (שירות לאומי). החוק קובע כי אישה הפטורה משירות צבאי תהיה
חייבת בשירות לאומי של 24 חודשים בעבודה חקלאית או בהכשרה חקלאית, בעבודה למען צה"ל או בעבודה אחרת למען בטחון המדינה, במחנה עולים, במעברה או במוסד לחינוך, לסעד או לטיפול רפואי או במוסד אחר שנקבע לעניין זה, והכל מתוך הבטחת האפשרות לשמור על אורח חיים דתי. ואולם, עקב הסתייגותו של המחנה הדתי מהמתכונת של שירות לאומי כשירות חובה, ומכיוון שבחוק נקבע כי שר העבודה והרווחה מוסמך להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של החוק, ובפועל לא תוקנו תקנות,
חוק השירות הלאומי לא הופעל מעולם. ביולי 1979 תוקן החוק בכנסת, ונקבע כי הפעלתו לא תחל אלא לאחר שהממשלה תחליט על כך. החלטה זו טרם נתקבלה".
חוק שאיננו מיישמים אותו מוטב שיעבור מן העולם למען לא לבזות את האחראים להפעילו. לא תהיה זו הערכה מופרכת אם נקבע שהוא לא יבוטל כי למנהיגינו חשוב לדבר ופחות לעשות. אז קיימו ישיבה בוועדת שרים, החליטו מה שהחליטו, שר הביטחון יצא בהצהרות בומבסטיות, ולבסוף, הכל יישאר כפי שהיה. מי איננו מכיר מציאות זו?