"גשר צאלים סגור לתנועה..." - משפט חוזר, טבוע ומשעמם, בעל ותק של דור המייסדים. הגשר הזה מסמל תהום פעורה בין הנגב לעולם הגדול, מעבר שפתוח לסירוגין רק כשהשמש זורחת וכל אימת שמתקרב ענן כבד יחסינו עם מרכז הארץ והעולם מתרחק אלפי מיילים. אולי יותר מכל מסמל הגשר הזה את המעבר לעולם השלישי, שנמצא בתוך העולם השני, שמתיימר ושואף להיות בעולם הראשון.
לפני 30 שנה, כשהייתי ילד, קיבלה העיר אופקים חדשה מרעישה. באחד מערבי החורף הקשים נסעו שתי נשים מהמגזר החרדי, מורות במקצוען, לכיוון צאלים כמצוות רבן. בדרך חזרה הן ניסו לעבור את הגשר המוצף, כוח המים האימתני ניצח והן נבלעו בתוך הסחף האלים אל מותן. אבל כבד נפל על העיר, גורל או מחדל? מה שבטוח - יש משניהם!
הילדים שבינינו עברו חוויה קשה של חוסר אונים ושאלות הרות-גורל, ומתוך רצון לשיקום רמות החרדה במחזור הדם שלנו שכנעו אותנו מנהיגינו כי בעתיד הקרוב הגשר הזה יוסדר ולא נצטרך לחוות עוד לעולם מקרים מן הסוג הזה. לצערי, השבוע הודיעו בחדשות בקול מוכר ומזכיר נשכחות: "גשר צאלים סגור לתנועה..." כאילו העולם מסתובב לבד והנגב לבד - לא באותו כדור.
בין איילון לצאלים מה היה קורה אילו נחל איילון דרום היה עולה על נתיביו? כיצד היו אלה הבאים לתל אביב נכנסים בשערי העיר? תושבי אשדוד וראשון לציון היו מבצעים מעקף ונכנסים לתל אביב מצפון... משום מה זה לא נשמע הגיוני, אבל תושבי צאלים, אזרחים, מילואימניקים ושאר עוברים ושבים מבזבזים 20 ק"מ של הקפות בגלל חוסר עניין לציבור, חוסר אכפתיות והמשך הזנחה של שלטונות נושנים - הקפות מיותרות שלא משמחת תורה.
לפני כחצי שנה נפגע קלות גשר הולכי הרגל של אוניברסיטת בר-אילן, על ציר גהה. משאית צבאית בגובה מעל המותר נתקעה בגשר וגרמה לו נזק, חצי מדינה הייתה על הרגליים, ועוד באותו הלילה תוקן הגשר שמא תהיה ביקורת נוקבת לאחראים, שמא מישהו חלילה יצטרך לעשות מעקף מאיילון דרום. על כביש צאלים הם בטח לא שמעו ואם כן, רק אלה שעושים פה מילואים אחת לכמה שנים.
סבלנות שפוקעת תנופת הבנייה בארץ הביאה להרחבתם של כבישים עד כדי מרדף לא גמור בין היכולת לקיבולת. גשר המיתרים הראוותני בכניסה לירושלים מתגלה כטעות על גב משלם המיסים, לא הרחק משם ליד בית ספר רנה קסין נבנה בטעות גשר ברחוב צדדי. בכביש 6 נבנים גשרים ומנהרות למעבר נוח, סביר והגיוני של בעלי חיים. מישהו יכול למצוא תקציב הגיוני למעבר של בני אדם הממתינים בסבלנות של בדווים כבר למעלה מחמישים שנה כדי לחצות את נחל הבשור?
פוליטיקאים באים והולכים, וההבטחות נשארות. בכל פעם שמגיע לכאן פוליטיקאי לוחץ יבלות, אנו זוכים להבטחה שאוטוטו הכביש ההוא ייבנה, והמעבר ההוא ייפתח. כך גם גשר צאלים הפך לקלף משופשף בגיוס קולות פוליטיים שטבעו עם הזמן ומתו עם שתי אחיותינו בלילה ההוא. לא נמאס לפוליטיקאים להתל, זאת משום שבכל ביקור, מביאים הם צפרדע חדש וקהל המתפקדים השבוי ובעל הזיכרון הקצר בדרום הארץ ממשיך להתרשם מחנפנות, עוצם עיניים ובולע...
גישור פערים "כל העולם כולו גשר צר מאוד" פיזמן בזמנו רבי נחמן מברסלב "והעיקר לא לפחד כלל". הפחדנ"אר ועם הגשם הראשון הגשר הצר גם נסגר. מישהו מתושבי הנגב יכול להזכיר לפוליטיקאים יורדי-דרום את הנתון הזה? או שמא אי-אפשר לדבר כשהפה מלא בצפרדעים... גם חברי קיבוץ צאלים בוכים, שותקים, שומעים חדשות ממוחזרות ואומרים כמו כולם: "אין מה לעשות...".
בשנת 1946 הפציץ הפלמ"ח 11 גשרים במדינת ישראל, מה שכונה אז "ליל הגשרים". פעולה זו באה לנתק את דרכה האספקה של האנגלים לבסיסיהם ובכך להחליש שליטתם ולהסיח דעתם. ומה נגיד אנו, שמאז ועד היום מבקשים להיות קשורים ושייכים למדינה ואין מי שיגשר על הפערים?
