אם כבר מדברים על הצנזורה, כדאי לדעת שכיום מדובר בלא יותר מאשר בדיחה עצובה. וזה לא רק משום שבעידן התקשורת של המאה ה-21 קשה עד בלתי אפשרי למנוע פרסום של סודות ביטחוניים (למרות שחייבים לומר שלא מעט עדיין נותר חסוי, וטוב שכך). זה גם ובעיקר משום שהצנזורה אינה מתייחסת לעצמה ברצינות. הנה רשימה חלקית של נושאים שכל דיווח עליהם חייב בהגשה מוקדמת לצנזורה. הרשימה הזו בתוקף - בדקתי זאת בעצמי רק לאחרונה. מי שאינו מגיש את החומר ומפרסם אותו ללא אישור, חשוף לחקירה פלילית ולסנקציה אזרחית-מינהלית של סגירת אמצעי התקשורת בו פורסמו הדברים. שבו היטב, כי אתם עומדים להיות מופתעים. - "שמועות, טענות או ידיעות העלולות לפגוע בצה"ל ו/או במפקדיו". לפי הסעיף הזה, כל ידיעה שלילית - למשל על טרטורים או הטרדה מינית - חייבת בהגשה מוקדמת.
- "מוות ופציעה של חיילים... בתאונות דרכים".
- "תעשיות ביטחוניות - ...מיקום מפעלים". נא לא לפרסם שמפעלי תעש נמצאים ברמת השרון.
- "כל ידיעות על הנעשה במערכת הביטחון של ארצות ערב ופרטים על מפעלים ומחקרים בעלי חשיבות ביטחונית". אסור לפרסם פרטים על תוכנית הגרעין של אירן.
- "אנשי ארגוני המחבלים, סייעניהם ומסיתיהם (לרבות עצירים), התארגנותם, פעולתם בארצות חוץ ובישראל. הקשרים ביניהם לבין עצמם ועם ארגונים, מדינות ויחידים ערבים או אחרים". מעכשיו, אל תעזו להזכיר את השם בן-לאדן.
- "קווי דלק ומתקניו (מאגרים עיליים ותת-קרקעיים), בריכות אגירה, תחנות שאיבה, תחנות כוח, מתקני תקשורת, נמלים, שדות תעופה, גשרים עיקריים". כל מי שמצלם בנתב"ג - חייב להגיש את התמונות לצנזורה. כנ"ל לגבי תחנות דלק, אנטנות סלולריות, גשר המיתרים או נמל אילת.
- "ידיעות מוקדמות על תנועת אח"מים... ביישובי ספר ולאורך הגבולות בארץ וכן בחו"ל, לרבות כל חומר הנוגע למקום מגוריהם בחו"ל". חבל שאהוד ברק לא חשב על זה - הוא יכול היה להשתמש בסעיף הזה כדי למנוע את פרסום פרשת הסוויטה בפריז.
- "תצלומי אוויר ומפות". כל אטלס - להגיש לאישור.
- "הגבלת תנועה בארץ על-רקע ביטחוני צבאי". כאשר יש מחסומים בכניסה לערים, אסור לדווח על כך.
- "כל ידיעה הנוגעת למיכליות נפט בנמלי ישראל, תנועתן אל הנמלים או מהם".
- "כל ידיעה הנוגעת להלוואות של גורמי חוץ לממשלת ישראל או למוסדות כספיים ישראלים, לרבות ידיעה בקשר למו"מ, התקדמותו ותוצאותיו". מעכשיו, כל הנפקה של בנק ישראל בחו"ל מחייב הגשה לצנזורה.
האמת היא, שזו לא בדיוק בדיחה. קודם כל, בגלל שבטחון המדינה לא אמור להיות נושא לצחוק. שנית, משום שכאשר יש רשימה כה ארוכה (41 סעיפים על פני שלושה עמודים) שברובה אינה רלוונטית - משום שנקבעה בשנות החמישים והשישים - התוצאה היא זלזול גם ביתר הסעיפים ובצנזורה עצמה. שלישית ואולי החשוב מכל: עצם קיומה של הרשימה הזו מהווה שוט בידי ה ממשלה, שאסור שיתקיים במדינה דמוקרטית. הממשלה יכולה לסתום את הפה לאמצעי תקשורת שאינו נושא חן בעיניה, תוך שליפת אחד הסעיפים הארכאיים הללו - ולכו תתמודדו עם זה בבית המשפט. היא יכולה לחסל הוצאה לאור של מפות, המתחרה במחלקת המדידות של משרד הבינוי והשיכון. ועוד כהנה וכהנה, ככל שיעלה על הדמיון הפרוע. וזה מסוכן מאוד.
|