אומרים שטיפש אחד שזרק אבן לאגם, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה. באימרה הזאת נזכרתי שעה ששמעתי את
בנימין נתניהו מכריז 'חגיגית' על הקפאה בכל שטחי יהודה ושומרון "לא כולל ירושלים", ולמה? כי עד היום ידעו כולם שיש שתי שיטות פוליטיות במדינת ישראל. יש את שיטת הימין הגורסת שאסור לנו לוותר על חלקי מולדת שמיושבים ביהודים, ולא משנה אם זה בירושלים או בשומרון או ביפו, והכל שייך לנו מתוקף הבטחת ה'; ויש את שיטת השמאל, האומרת שאסור לנו ללכת נגד העולם, וה'כיבוש' משחית, ואין טעם לשלוט על שטחים שלא שלנו, וכולי.
משהו אחד היה ברור לכולם - הן לצועקים משמאל והן לצועקים מימין - שאין שום סיכוי שבעולם שמדינת ישראל תלך על הסדר שמשמעותו לגרש ולפנות מאות אלפי יהודים מבתיהם. ההבנה הזאת כבר נקלטה היטב גם בעולם כולו, ולפי זה גם גובשה הבנה בינינו לבין האמריקנים והאירופים המתונים, על פיה "גושי ההתיישבות" הגדולים המיושבים ברובם ביהודים יישארו בכל מקרה בשליטת ישראל.
אפשר לומר שרוב העם השפוי קיבל את העמדה הזאת מתוך הבנה שאנחנו חייבים איכשהו להתפשר ולהישאר עם ציפור ביד מאשר עם חלומות על ארץ ישראל השלמה. לפי ההבנה הזאת גם קמה ונוסדה מפלגת קדימה בראשות
אריאל שרון, שגרסה כי אנו חייבים לקבל את זה שיש עוד שותפים כאן בזירה.
אבל בנימין נתניהו לא הסכים לקבל את העמדה הזאת, ולכן, בשעתו, הוא גם לא הסכים להצטרף לשרון. דעתו הייתה תמיד, והיא ידועה בכתובים ובראיונות, שאסור לנו לוותר מראש על שום חלק במדינת ישראל, כי ככל שנוותר יותר נוכיח את חולשתנו לעיני העולם ואז רק נצטרך לוותר עוד ועוד. לכאורה הגישה הזאת צודקת, הרי למה לנו לוותר מראש על חלקים ששייכים לנו בזמן שהערבים לא ויתרו על-אף 'שעל' מדרישתם.
אך מרוב התעקשותו של נתניהו ליישם את הגישה הזאת, תוך שהוא מצליח להסתכסך בשביל זה עם כל העולם ואשתו, עשה נתניהו את הטעות הכי גדולה שלו, טעות שנשלם עליה ביוקר בשנים הבאות.
נתניהו חשב שאם הוא יסכים להקפיא את הבנייה ביהודה ובשומרון לתקופת זמן, הוא יוכל להוכיח לעולם שפנינו לשלום, והצד השני הוא זה שלא מוכן לשלום. אבל הרי את ירושלים 'בירת' העם היהודי אי-אפשר להקפיא, אז בירושלים לא תהיה הקפאה, לכאורה נורא פשוט. אך כאן טמונה הסכנה הגדולה. בעצם, נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון בתולדות מדינת ישראל שעשה הפרדה ברורה בין ירושלים לבין גושי התיישבות - גושי התיישבות אפשר להקפיא, אבל את ירושלים לא. עכשיו הדוד סם לא יכול להיות יותר לארג' מראש ממשלת ישראל - מעתה הדרישה שלהם תהיה לפנות את כל ההנחלויות ה'כבושות' כולל כל הגושים, ואז נתחיל לדבר על ירושלים, כמה ואיך.
ואת האבן הזאת זרק לא אחר מאשר איש ימין שנבחר בקולות ימין, ללמדך שמי שאומר תמיד "או הכל או כלום". בסוף הוא יפסיד את הכל, כי אם היינו הולכים על הדרך האמצעית, ובמקום לחפש התנסחויות משונות לעיקרון שתי המדינות, היינו מודיעים חגיגית שאנחנו מסכימים למדינה פלשתינית שתחיה לצידנו בלי לפנות את הגושים הגדולים. לא היינו מגיעים למצב המשפיל שממשלת ישראל נכנעת לתכתיבים אמריקנים, ולא היינו נדרשים להקפאה הטיפשית הזאת שלא משרתת אף אחד חוץ מדניאל בן סימון. אבל - ארץ ישראל השלמה... - אז הנה לכם התשובה.
