האידיאולוגיה של קבוצות ימין בבחינת "עם לבדד ישכון - ובגויים לא יתחשב" - עברה מן העולם ויש בה סיכונים לקיומה של מדינת ישראל. הקפאת הבנייה ל-10 חודשים בצירוף ההכרזה של
בנימין נתניהו, בנאום בר-אילן, על הסכמה להקמת מדינה פלשתינית (עם מגבלות ביטחוניות) - הן הכרח פוליטי מדיני. ההצהרות הנ"ל יש בהן כדי לשפר את מצבה התדמיתי של ישראל בעולם ומצבה הפוליטי בקהילייה הבינלאומית, ובימים טרופים אלה של לחץ עולמי, בתוספת דוח גולדסטון, זהו מהלך אסטרטגי/מדיני חכם מן המעלה הראשונה.
הקפאת הבנייה ונאום בר-אילן - אינם אסון לאומי ולא נסיגה ציונית מערכיה של ישראל כמדינה יהודית ציונית ודמוקרטית. העובדה, ששרים כמו
בני בגין,
בוגי יעלון ואחרים לרבות חברי כנסת מהימין, הבינו את הצורך החיוני במהלך הזה, עומדת לזכותם ונבונותם הפוליטית. ואם תשאלו למה ואיך - הערכתי, הפלשתינים, כהרגלם מאז תוכנית החלוקה ב-1947, יכשילו את המהלכים, יתנגדו, יילכו עם הראש בקיר, ימציאו תירוצים חדשים כמו הפסקת הבנייה בירושלים, בירת ישראל, כך שהמהלך של ביבי יתברר כהישג אסטרטגי נבון, עם מבט לעתיד ויעשה רק טוב למדינת ישראל, למדיניותה ולתדמיתה.
צריך להבין - הפלשתינים מפולגים ומסוכסכים ואין סימן לאחדות.
אבו מאזן לא יכול להגיע לשום הסכם כל עוד החמאס יושב לו על הצוואר ומחכה לשסף אותו ברגע הנכון. ועידת הפתח בבית לחם, רק לאחרונה הכריזה על המשך המאבק המזוין ודרישה לזכות השיבה, לכן הסיכוי להצעות נתניהו או אובמה, הן חסרות סיכוי.
הדורשים לשחרר את ברגותי (כדוגמת השר בן-אליעזר ויו"ר מרצ) ורואים בו את האיש היחיד שיכול להנהיג את הפלשתינים של הגדה המערבית לאיחוד עם חמאס, ובהמשך להסכם עם ישראל, חיים בהכחשה וסובלים מנאיביות פוליטית, למרות ניסיונם הרב. יש לראות בכך ניסיון לזרוק את קצה החבל להצלת המצב, שנדמה להם שהם מחזיקים ביד, עם אבו-מאזן או עם ברגותי. ולא לשכוח, ברגותי יושב בכלא, מורשע ב-5 מעשי רצח מתוך עשרות נוספים עליהם פיקד, שלח ומימן. הוא רוצח פוליטי אידיאולוגי ומעשי, השפוט למאסר עולם. ויותר מכך - ברגותי מסוכן יותר מאבו-מאזן ויותר קיצוני ממנו. אבו-מאזן הוא מכחיש שואה - ברגותי מכחיש קיומה של מדינת ישראל.
אז נכון, ששלום עושים עם אויבים, ולפעמים אכזריים. אבל שחרור ברגותי לא יוביל לשלום ולא להסכם זמני או להודנא ארוכת טווח, כי גם ברגותי לא יוכל לשכנע את החמאס להצטרף להסכם. יתרה מכך - ברגותי, על-פי ראיונות עיתונות בארץ ובחו"ל, מתוך הכלא הצהיר שיש להמשיך במאבק המזוין, בנוסח החלטות פתח בבית לחם. אבל, החולמים והנאיביים אצלנו, לא רוצים לשמוע, לקרוא ולהבין את משמעות הדברים.
ואם מישהו תוהה למה בני בגין ובוגי יעלון ואחרים תומכים במהלך של נתניהו, זאת כי הם יודעים שהפלשתינים לא יסכימו להצעות הישראליות, להסכם לטווח ארוך, מן הנימוקים שפורטו לעיל, אז למה להכשיל מהלך מדיני מבריק.
העובדה שאנשי יש"ע וכמה צעירי ליכוד שרוצים לקבל כותרות מתנגדים ורועשים מתחת לכל עץ רענן שדומה למיקרופון, עושים רק טוב לנתניהו. העובדה שיש התנגדות לביבי מתוך הליכוד, רק מחזקת אותו והופכת אותו בעיני גוש השמאל למנהיג פרגמאטי, אמיץ, בעל ראייה לטווח ארוך - דבר שהוא נכון ביסודו, וטוב ליהודים לעת הזאת.
הראיון עם פואד בן-אליעזר, בו הכריז בחגיגיות "כי רק ביבי יכול", הוא התגשמות האימרה הישנה שרק הימין יכול להביא שלום, לבצע נסיגות, להציע תוכניות החורגות מהרעיון הליכודי המקורי ולהעבירו בכנסת ובעם.
מהלך נוסף שלדעתי על ביבי לעשות בהמשך לנאום בר-אילן ולהקפאת הבנייה, הוא להציג תוכנית מדינית חד-צדדית, על-פי העיקרון של מדינה יהודית ציונית דמוקרטית בגבולות בני הגנה, ובמרחב מוגן אסטרטגית שישמור על ביטחון ישראל. הצגת תוכנית חד-צדדית אינה תוכנית אלטרנטיבית לצרכי דיון בלבד, אלא מהותית לקיום מדינת ישראל.
לאור המהלכים השונים וניסיונות השווא שנעשו עד כה בתחום המדיני, הגענו למבוי סתום. כל התוכניות עד כה, פרט למפת הדרכים שהיו בה אלמנטים חיוביים ושממשלות ישראל הסכימו לקבלה, כל יתר הוועידות וההצעות נגוזו בערפל הסכסוך ואין סיכוי להגשמתן. אי לכך, הנני מציע תוכנית מדינית חד-צדדית שיש להציגה לעולם כהצעה ישראלית לפתרון, עם שוליים קטנים בלבד לשינויים וגמישות.
להלן התוכנית על סעיפיה העיקריים: - גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי-חזרה לגבולות 67'.
- גושי ההתיישבות הגדולים נשארים בידי ישראל ובגבולותיה, תוך רצף טריטוריאלי.
- מדינה פלשתינית מפורזת, בתנאים שפירט נתניהו, בנאום בר-אילן על כל תנאיה ומגבלותיה.
- אזור בקעת הירדן יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל ולא תהיה אופציה לצבא זר לחצות אותו.
- הפלשתינים יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא והביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
- ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
- "האגן הקדוש" בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל על-ידי נציגי כל הדתות בפיקוח עליון של ישראל. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא - מבלי שישראל תוציא מידה את השליטה על המקום.
- ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
- ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
- ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, ויתורים מסוימים במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האזור ושני העמים.
- הסכם עם סוריה לא על-חשבון ביטחון ישראל וכל עוד סוריה היא גרורה של אירן והשלכותיה על הגולן. כלומר: אסור בשלב זה לרדת מהגולן וניתן לבדוק אופציה של שכירות לטווח של 50 או 99 שנים - דוגמת הונג-קונג וסין.
הצגת תוכנית מדינית בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - תהיה בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו, או בחסדי והצעות הקהילייה האירופית הצבועה. יתרה מכך, הצבת התוכנית על כל סעיפיה ועקרונותיה תהיה תשובה מוחצת לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תוכנית מדינית, שאין אופק מדיני, שאין התקדמות. יש פרטנר, או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלשתינים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלשתינים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67', חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פתח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן. התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד-משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא-ומתן, בנוסח ובתנאים שפורטו לעיל.
ניצחון החמאס בעזה צריך לשמש כמנוף לטיעון הביטחוני-חיובי של נתניהו לגבי הסעיפים שבתוכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו לא תשוב גם ביהודה ובשומרון. להערכתי, הצגת תוכנית, גם אם היא חד-צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני-אסטרטגי באזור היא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
ולסיום: התנהלות הפלשתינים מזכירה לי את הבדיחה על אותו יהודי שכל שבוע מטמין פתק בכותל בנוסח: 'אלוהים, תעזור לי לזכות בפיס'. בסוף אלוהים נשבר ומצווה על המלאך גבריאל לבדוק את הנושא. המלאך חוזר ואומר - 'האיש מסכן, מגיע לו, אבל הוא לא קונה כרטיס פיס'. כך גם הפלשתינים - רוצים הסכם ומדינה, אך לא מוכנים להשקיע.
