אני משוכנע שיש בין השווייצרים שהצביעו נגד הקמת צריחי מסגדים בשווייץ, כאלה שעשו זאת מאותם מניעים שבשלם מתנגדים רבים להקמת בתי מלון רבי קומות בירושלים. באותה מידה אני משוכנע שחלק מהשווייצרים התנגדו להקמת צריחי מסגדים מתוך מניעים נוצרים קנאים. אך מרביתם עשו זאת בשל החשש מהמהות שמסמלים צריחי המסגדים הללו. הטענות בזכות חופש הדת אינן רלוונטיות לעניין זה, משום שהאיסלאם אינו רק דת. בוא לא ניתן לדיבור הכפול של הפוליטיקלי קורקט לערפל את העובדות.
אקדים ואומר כי גם לדת היהודית ובמיוחד לנוצרית יש היסטוריה של קנאות שאין להן מה להתגאות בה. ייתכן כי לכול תרבות דתית יש תקופה שמהווה ימי ביניים בתולדותיה. אך בעוד הדתות היהודית והנוצרית עשו את המעבר מימי הביניים לעת המודרנית, האיסלאם עדיין נטוע בימי הביניים. הדבר בא לידי ביטוי בארבעה אופנים.
באופן הראשון - מרבית היהודים והנוצרים הם בעצם חילונים או מסורתיים שמתייחסים לדת כאל פולקלור עממי. קשה לומר זאת על המוסלמים, ואפילו אם סטטיסטית הדבר נכון, החילונים המוסלמים ממעטים להרים את ראשם בפני המלומדים הדתיים הקנאים.
באופן השני - מנהיגי הדת היהודית והנוצרית מרשים לעצמם לספק לטקסט הדתי שלהם פרשנויות מודרניות מקלות ברוח התקופה. עבור המוסלמים הקוראן הוא ציטוט ישיר מפיו של אללה, ואין לערער על תקפותה של כול מילה ומילה ממנו במשמעות המילולית הפשוטה שלה.
באופן השלישי - בארצות הנוצרים ואפילו בישראל, למרות שלעיתים נראה שיש המנסים לערער על כך, קיימת הפרדה בין הדת למדינה. עבור האיסלאם החלת חוקי השריעה כדת המדינה היא מטרה מקודשת שיש להרוג לשמה, ובפועל קיימות מדינות מוסלמיות שבהן חוקי השריעה הם חוקי המדינה ואין עוררין עליהם.
באופן הרביעי - היהדות והנצרות וויתרו על השאיפה להעביר את כול העולם לדתם, והם מקבלות את העובדה שתמיד יהיו גם דתות אחרות. גם אם בנצרות קיימת עדיין פעילות מיסיונרית, היא שולית ונעשית באמצעים כלכליים ולא בכוח הזרוע. האיסלאם לעומת זאת, שב ומביע את שאיפתו שכול העולם יהיה מוסלמי ברבות הימים, והוא מקדש לשם כך את הג'יהאד.
בהערת שוליים אציין, כי כל מה שאמרתי לגבי היהדות והנצרות נכון בכללותו גם לגבי הבודהיזם, הקונפוציוניזם, השינטואיזם (במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה) ועבור דתות רבות נוספות.
השווייצרים שהצביעו בעד השינוי לחוקה האוסר הקמת צריחי מסגדים עשו זאת במיוחד כדי להתגונן מפני המשמעויות של מה שנאמר בשני האופנים האחרונים. הצעד שהם נוקטים הוא אולי צעד סמלי בלבד, ולא פועל כנגד הבעיה העיקרית אלא רק בעקיפין.
קרוב לוודאי שמדובר רק בהצבעת מחאה, כאשר בפועל הם היו רוצים לראות צעדים אחרים חריפים יותר ומכוונים יותר כנגד לב הבעיה. אך זה טבעם של צעדים ראשונים, ומי ייתן והוא יפרוץ את השתיקה הצבועה האופפת את הטיפול בפונדמנטליזם האיסלאמי.
