המופע המוסיקלי "לאס ווגאס-תל אביב" בכיכובו של צחי סיטון בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, הוא מסע אל השירים הנוסטלגיים ואל הלהיטים הגדולים שבקעו מן הזמרים הגדולים שהופיעו בעיר ההימורים האמריקנית והלהיבו דורות של מעריצים. פרנק סינטרה, דין מרטין, אלביס פרסלי, נאט קינג קול ועוד רבים הופיעו במועדונים הגדולים של המלונות המרשימים בלאס ווגאס והותירו חותמם על ההיסטוריה של בירת השעשועים הראוותנית.
למעשה, מורכב המופע של הזמר צחי סיטון ותזמורתו, ממגוון שירים, לאו-דווקא משירי הזמרים הגדולים שהופיעו בעיר ההימורים ואולם הם בהחלט מהווים הצדעה מרנינה למיטב השירים והלהיטים של זמרי התקופה ובתוספת של קטעים ממחזות זמר שלא נס ליחם.
צחי סיטון ניחן בקול בריטון ערב לאוזן. הוא יודע כיצד לשיר וכיצד להציג את השירים. כל שיר מלווה בהסבר קצר על המבצע המקורי והביצוע אף הוא בשפת המקור: אנגלית, איטלקית וגם בתרגום לעברית.
סיטון מגלה, כי למעשה הוא בעל תואר שני שהחליט כי השירה היא משאת נפשו ולכן השקיע בה את כל ישותו.
שיריו הידועים של פרנק סינטרה משתלבים בפזמונים מלודיים מתוך אנני אוקלי אשת לפידות ומצטרפים אליהם שירים מתוך פנטום האופרה, לקט קצר מהתוכנית הבאה שהוא מתכנן להעלות. לזמרתו הערבה של סיטון מצטרפת הזמרת שרון רושינק, שהיא בעלת יכולת ווקאלית מקסימה וכישרון רב זולג ממנה.
סיטון הוא פרפורמר מוצלח וכישרוני. הוא מדלג בקלות על משוכות מגוון השירים ויודע ליצור קשר נעים עם הקהל שגומל לו בתשואות.
ייתכן שהיה מקום לשנות פה ושם מן השירים ואולי להוסיף אחרים. לא בטוח שהשיר המפורסם של ג'ין קלי "אני שר בגשם" משתלב דווקא עם השיר "שנינו תחת מטריה אחת". זה כמו להגיש במסעדה שני מטעמים שונים - טורנדו רוסיני יחד עם חומוס אסלי, למרות שהתוצאה הסופית היא בהחלט נעימה ועוברת.
הרכב הנגנים מוסיף מאוד למופע: אורן סלע - פסנתר וניהול מוזיקלי, ענת פויירשטיין - קונטרבס, הנרי ורד - תופים. כיאה לפרפורמרים מנוסים, סיטון ושרון, אינם מאבדים שליטה וממשיכים גם כשישנה תקלה באחד המיקרופונים. למען האמת, אפילו התאורה הייתה מקצועית ומפרגנת והוסיפה לביצועים המלהיבים.
כל ההרכב עולה לבמה ישר מן האולם ואפילו צחי סיטון, פותח כך את המופע בעלייה מן הקהל. שרון רושינק מצטרפת אליו גם היא מן האולם למחרוזת של שירים ומדגימה ביצוע ייחודי לשיר מפנטום האופרה עם אורך נשימה אדיר.
השירים והמופע קולחים ואין רגע דל. גם המלל אינו בעוכרי המופע. הוא ענייני וקצר ומוסיף להבנה. אולי כדאי לצחי להחליף את המגבעת האמורה להיות מגבעתו של פרנק סינטרה, שכן היא בהחלט אינה מגבעת מאותה תקופה ואפילו קצת קטנה עליו. החליפה בחלק הראשון של המופע היא מחויטת, אבל הייתי מחליף אותה לחליפה מסוגננת יותר ואפילו מהודרת יותר.
מכל מקום, מדובר בערב מושקע, מקצועי ומלוטש, סוחף ומרגש. הקהל שגדש את האולם הצליח לסחוט מצחי סיטון לפחות עוד ארבעה הדרנים ממיטב הקלאסיקה העולמית וכולם יצאו עם חיוך של נחת והנאה על פניהם.
