הרבנות והפוליגרף

אליבא דרבנות ישראל, נכון לאתמול אישה שבגדה בבעלה, אינה כשרה לגדל ילדים. עמדה שמוציאה חלק ניכר מהציבור הישראלי ובעולם מחוץ למעגל ההורות הלגיטימית. גבר שבגד, אגב, זה סיפור אחר משום שלפי תפישת הרבנות, הארכאית, הספירה הביתית (גידול ילדים, בית, משפחה) מופקדת בידי האם, בעוד שהספירה הציבורית (עולם העבודה, פרנסה, פוליטיקה) שייכת לגברים. אין בשום אופן להקל ראש בסוגיית כשרות ההורים לגידול ולחינוך ילדיהם. הכישורים הבסיסיים לגידול נאות של ילדים, הן ברמה הרגשית התפתחותית והן ברמה הפיזית, אינם מובנים מאליהם ובתי הדין למיניהם, בייחוד הנאורים שבהם, מתחבטים חדשות לבקרים בשאלת זכותם הטבעית של הורים ביולוגיים לגדל את ילדיהם לעומת זכותם של הילדים לגדול ברווחה פיזית ונפשית. אנו נחרדים מהמקרים הקיצוניים של התעללות או הזנחה, שמסתיימים לעיתים בהחלטה להוציא ילד מחזקת הוריו, ומשלימים בלית ברירה עם בורות, טיפשות, רוע לב ויכולות הוריות נמוכות. בתי הספר בישראל, כמה מוזר, עדיין לא לקחו על עצמם את המשימה המאתגרת של הכנת התלמידים לעתיד של הורות. אין הבדל, אגב, בעולם המודרני, בין מה שנדרש מגבר על-מנת להיות הורה סביר, לבין מה שנדרש מאישה, להוציא אולי מיומנויות הנקה. אבל אם מבקשת הרבנות בישראל להחזירנו מאות שנים לאחור, ולהיצמד למודלים ששום מדינה נאורה לא תהיה מוכנה לקבל, סוגיית ההורות המספקת צריכה להימדד על-פי קריטריונים נוספים, לשיטתה. כמו למשל פרנסת המשפחה. גבר שאינו עובד ולפיכך אינו ממלא חובתו בספירה הציבורית, אינו יכול להיות ראוי לתפקד כאב. לפיכך, הבה נוסיף לרשימת הבלתי כשרים הכוללת את כל הבוגדות גם את כל אוכלוסיית הגברים ש"תורתם אומנותם". אלו שמטילים את פרנסת המשפחה על נשותיהן המגדלות גם מספר לא מבוטל של ילדים במקביל. אותם אלה שבמקביל לבטלנותם גם נשענים על הקופה הציבורית ומחנכים את בניהם להמשיך בדרכם. אפשר אגב להוסיף לרשימה גברים אימפוטנטים, או עקרים, שכן כל אלה אינם מסוגלים לספק לאישה את מה שמוגדר על-פי היהדות כחובות הגבר הנשוי: "שארה, כסותה ועונתה". לשיטתם בלבד!