איזה יוסי של אח!

כן, יוסי שריד. על אפך וחמתך אתה אחי. בשר מבשרי. גם אם אתה מתועב ורשע - אתה אחי. עם כל המומים והפגמים שנטלת מהם עשרה קבין ולא הותרת רעה חולה אחת ויחידה לרפואה בשביל חבר מרעי הרעים והמרושעים. לקחתָ הכל! לרבות השיירים. אבל אתה אחי. דפוק! נכה שרעפים! סיוט מתמשך ואסון לכל המשפחה. גם אם תתנכר אלינו שבעתיים לא נקיא אותך מתוכנו. אדרבא, לא נשנא אותך בליבותנו, נמשיך לאהוב אותך עם התיעוב והמיאוס. אחינו אתה. טינופת מטנפת נוטפות שפתותיך ולשונך משתלחת בהיעדר חרצובות, בעברית נדירה ובצחצחות לשון. ומאחורי הכחל והשרק הלשוניים נחשפת הצחנה, הקבס והגועל בהם קוללת. מה נקלל לך עוד וכבר אתה ארור מעשה שמים. ישותך קללה והוויתך מארה ונפלה בחלקנו הזכות הגדולה להיות לך ארורים. שתקנו. לא סיפרנו לשכנים מי מבוסס בקיאו אצלנו בבית ואיזה נזק עצום גורם הפגע הזה לכולנו. אכן, ארורים אנחנו בך, אתה העונש עצמו מפני חטאתינו. מאת ה' הייתה לנו זאת, מכה-מכה! משפחה מוּכָּה באח מוּכֶּה. שאר-בשר נורא. חטוטרת וגיבנת. במה חטאנו כל-כך? אני נזכר שהצבעתי עבורך שלוש פעמים. בפעם הראשונה זה היה עוון בל-יסלח, בפעם השנייה היה זה חטא שלא יכופר, בפעם השלישית - פשע נורא, ושלושתם נעשו אגודה אחת שהצדיקה את העונש הקשה הזה. יש שמקבלים קנסות או עבודות שירות או מאסר על-תנאי או אפילו מאסר בפועל. אבל כל אלה עולים כקליפת השום לעומת העונש שהושת עלינו בעצם קיומך עלי אדמות. נגזר עלינו "יוסי שריד" לכל ימי חייו, ואין מרגוע ואין חנינה. צרעת שהיא צרה צרורה ועלובה בצרור חיינו החתום שאין בו נקב, אחינו הרע! מה נעשה? דבר אחד לא נעשה יותר - לא נתבייש בנמק שלנו! בכל דור ודור קם לנו מום, זכר למקדש שחרב ככל הנראה. נניח למורסה כמו שהיא, נכאב את כאבה ונדאג שלא תתפשט מעבר לגבולה. הדימום והמוגלה יאים לה. נמשיך להאכילו לחם ולהשקותו מים ונדע כי גחלים אנחנו חותים על ראש שונאנו. באהבה מהולה בבוז וברחמים אכזריים. התבשל לך במרינאדת הביבים, השתכשך להנאתך בדומן המרקיב, שנא את עצמך יותר, אחי הנורא והאיום! ואף על-פי כן ולמרות הכל, אחים אנחנו. לא החליפו אותם בלידתנו ולא נפלה שום טעות בזיהוי. למרבה הצער ולאסוננו, גם בלי דמיון מתבקש אנחנו שייכים לאותה משפחה. זכור ואל נא תשכח - בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך! אינך יכול לבתק את הקשר הזה איתנו משום שהקשר הזה מולד, גזור וחתום למגינת ליבנו. אין מחילה שדרכה נוכל לחמוק מן העונש ההדדי שהושת עלינו, אף על-פי שכפירתך מפילה את הבית על כולנו. הלוואי ולא היה לך שיח ושיג עם שנואי נפשך. הלוואי והיית שותק כבר. אח...!