נתניהו קורץ לשמאל בעין ימין

הסיפור התקשורתי של בית אריה בשבוע שעבר הוא ללא ספק התחלתה של סאגה תקשורתית שצפויה להתפתח בחודשים הקרובים. איש אינו משלה את עצמו שהבנייה בשטחי הגדה תיפסק באמת. מדובר בתרגיל אחיזת עיניים למתחילים בבית הספר לקסמים תקשורתיים-פוליטיים מתוקשרים היטב. נתניהו מבקש להביא הישג משמעותי בדמות צעד אופרטיבי כדי לרצות את אובמה, והוא מעדיף לעשות זאת בשיטת הקורבן האישי, יען כי הקריב את ציבור תומכיו כצעד מחווה על-מנת לקדם את תהליך השלום עם הפלשתינים. הציבור היהודי היושב בגדה מבין שזה הזמן לרעוש ולגעוש על-מנת להוכיח את הקשר והזיקה לאדמה שאוטוטו תידון על שולחן המשא-ומתן. בפועל, הכל מבינים - גם משמאל וגם מימין - שמדובר בשמירה על האינטרסים הישראלים לימי המיקוח, אבל לנתניהו יש צרות גדולות יותר מאשר הרעשה של השטח הישראלי בגדה. ישראל, הטוענת לאיום מהכיוון האירני מבקשת את סיועה של ארצות הברית כמעט בכל תחום ביטחוני-צבאי וייתכן שבהמשך אפילו כלכלי. החזית הצפונית מול חיזבאללה, הממתין לשעת כושר, החזית הדרומית עם החמאס ואופציה צבאית מול סוריה - הן דאגותיו האמיתיות של ראש הממשלה, שתלוי במידה רבה גם בשר הביטחון. המחוות שישראל עושה כיום בשומרון הן ללא ספק מהלכים מבית היוצר של אהוד ברק, שמבקש להחזיר את כבודה האבוד של מפלגת העבודה על-ידי חלוקת צווי הקפאת בנייה בדמות פעילות אמיתית בשטח. נתניהו רואה כנראה בפעולות האסטרטגיות הבלתי ישימות הללו מחווה כלפי ברק, אובמה, הפלשתינים וכלפי כל מי שאוהב לראות את אנשי יהודה והשומרון נאבקים. אין מדובר אלא בהפגנת חוזק ולא בהפגנת חולשה. יצירתה של אווירת קיפאון איננה רק בסילוק טרקטורים מיישובים ובחלוקת ניירות על יציקות ברזל. אם ממשלת נתניהו הייתה רוצה לסמן ולאותת לאמריקנים על הקפאת בנייה רצינית, יכולה הייתה לעשות זאת בצורה רצינית ואגרסיבית הרבה יותר, אך הפגנת הכעס בישובי הגדה בשלב מינורי כל כך והעיסוק התקשורתי הרב - מספיקים על-מנת להוכיח את הבעייתיות לכאורה הקיימת בשטחי הגדה. נשאלת השאלה, האם נתניהו מאבד קולות דה-פאקטו ולוקח סיכון פוליטי אמיתי? התשובה הראשונה כמובן היא כן, אך בפועל, היא לאו מוחלט. נתניהו יהיה הראשון לאשר בנייה בהתנחלויות. הוא יפצה את הציבור שלכאורה נפגע בשורה ארוכה של מחוות לאחר הפשרת ההקפאה (שהרי היא זמנית). הוא יוכיח כנראה מעל לכל ספק כי הפלשתינים אינם פרטנר אמיתי לשלום, וההוכחה הזו תבוא בדמות שכונות מרובות במקומות שבהם עובדות נקבעות בשטח. שנית, אין לנתניהו (אם יחליט להמשיך בקריירה פוליטית) מחליף אמיתי או מתחרה רציני. התשובה הארוכה יותר כוללת גם את עניין אווירת עסקת שליט המרחפת ברקע, שהיא נקודת חוזק אמיתית לנתניהו שיצבור נקודות מימין ומשמאל ויקבל גיבוי מלא מהתקשורת על עסקה כזו. באווירת שחרור שליט יקום שוב השיח הציבורי על חוסר הפרופורציה במיקוח בין נתינת ישראל לבין החמאס והרשות, וזו תהיה שעתו האיתנה של ראש הממשלה ליצירת אווירת הסכם "קמצני" מול הפלשתינים בגיבוי אותו שיח בנוי היטב. לציבור הישראלי כבר ברור כי הסכם עם הפלשתינים ממשמש ובא. באותה מידה ברורה העובדה כי ישובים ישראלים רבים באזור הגדה יפונו או יישארו בחסות פלשתינית או כשטח מפורז. ימים אלה קריטיים לקביעת עובדות בשטח. נתניהו אינו מאמין כי הסכם יקרה בטווח הקרוב, ולכן מרשה לעצמו "לקחת את הסיכון" ולרצות את האמריקנים בפעולות רכות ומינוריות, שתוצאתן היא זעקה תקשורתית חזקה פי כמה מעוצמתן האמיתית. אין זו אלא, קריצה ימנית.