ולמה אני כותב את כל הבנאליה הזאת שלבטח אינה מחדשת דבר? בזכות מאמרו של אבנרי
"שיא הקיטש", שראה אור (6.12.09) במחלקה הראשונה. שיא הקיטש אמור להיקרא שיא הצביעות.
אורי אבנרי רקח רעיון שמשמעותו המעשית - מכה נוספת על ישראל. זאת תוך שימוש בחומרים תמימים ונייטרליים לכאורה, כמו היחס של הגרמנים לשואה ואסוציאציות לטרמינולוגיה נאצית. בתוך חומרים אלו הגניב אבנרי את הרעיון השמאלני הבסיסי שיש לחבוט בישראל עד התממשות חיזיון העוועים שלהם - הפיכת מדינת ישראל למדינת "כל אזרחיה". "לישראל אין זכויות יתר", מלמד אבנרי את הגרמנים. ישראל שאתם תומכים בה, היא "הנהג השיכור" המסכן את העולם קובע אבנרי.
"כאשר הידיד שלך השיכור כלוט ומתעקש לנהוג במכונית - האם צריך לעודד אותו? האם בכך מתבטאת ידידות-אמת? או שחובת הידידות מחייבת אותך להגיד לו לעזוב את ההגה עד שיתפכח?" (כך במקור). אנחנו, אם כך, השיכורים והמסוכנים בעיניו של אבנרי, יהודי אזרח ישראל. אנחנו ולא אירן, אנחנו ולא חמאס ולא חיזבאללה ולא טליבאן.
אבנרי מציע לגרמנים בשמאלניות סמויה, הפסיקו לתמוך בידידכם השיכור והצטרפו לחגיגה האירופית של חובטי ישראל. ולא שאבנרי שוכח להציע להם אלטרנטיבה, שהיא - ניחשתם נכון - עצמו ומחנה שמאלניו. "יש הרבה דרכים שבהן יכולה ממשלת גרמניה להפגין ידידות כלפי ישראל האחרת [אבנרי, א.נ.], ישראל שוחרת שלום וזכויות-האדם [אבנרי, א.נ.]. חבל מאוד שאין היא עושה זאת".
אבנרי מטיף מוסר לגרמנים וגם לא שוכח את השוויצרים. "תוצאת משאל-העם השווייצי על איסור בנייתם של צריחי-מסגדים אינה דבר רע. היא דבר מתועב", קובע אבנרי (עאלק-אנלוגיה שנפלה לידיו כמוצא שלל רב).
מה שאבנרי ודומיו מסרבים לקבל, שהשווייצרים הפרגמטיים רגילים להביט מעבר לאופק (אולי בשל אופייה ההררי של מדינה זו). ומה שהשווייצרים רואים משם אבנרי לא רואה מכאן. ומה שהשווייצרים רואים משם השוודים לא רואים מתחת לחוטמם, אך אבנרי, שניכס לעצמו את כל תארי השלום, רואה את השווייצרים כ"מתועבים". "אין פה עניין של ארכיטקטורה [לגבי צריחי המסגדים, א.נ.] אלא של גזענות פרימיטיבית, ברוטלית, מהסוג שהגרמנים בורחים ממנה". אבנרי יודע כמובן מה טוב לגרמנים ולשווייצרים הרבה יותר טוב מהם.
אפשר להתייחס לאורי אבנרי כקוריוז שולי, אך תהיה זו טעות. היקף הנזק שנגרם למדינה מפעילותו של אבנרי ודומיו - עצום. שוב ושוב אנחנו עדים לחולשות הדמוקרטיה הליברלית שלנו בכל הנוגע ליכולת ההגנה מפני תופעות הרסניות כאלה. אותה דמוקרטיה שאומצה על-ידי האבות המייסדים בכוונה טהורה ומתוך אידיאלים כנים והפכה למפלטו של הנבל.
