סליחה, באמת. די. עיצרו את הקידמה הדוהרת, השועטת, המטורפת, אל חידושים ושכלולים אשר כל כולם הם תוצאה של תחרות פרועה, היסטרית, בין יצרניות המכשירים הסלולריים השונים.
בחלק הארי מן החידושים אין צורך. אנשים, לרבות חובבי החידושים שבהם, מסוגלים להסתדר מצוין גם בלעדיהם. מכשירים שאמורים לפשט את החיים ולהקל עליהם מסבכים אותם ומקשים עליהם.
גולם הקידמה קם על יוצרו. הפרפר החופשי הופך לגולם כלוא בתוך פקעת הסיבים האופטיים, קרני הלייזר, החיישנים השונים. העולם הווירטואלי והדיגיטלי הופך מגן עדן עלי אדמות לגיהנם.
די. עיצרו. אין צורך. אין כוח. אין – יש? – כסף. את מאות השקלים – עלות האיפון שיושק בעוד זמן קצר – אחסוך. אייחד ואקצה אותם לצריכת מוצרים אחרים, בסיסיים, חיוניים. אסתדר היטב גם בלעדי המכשיר הזה, אשר ככל שיחלוף הזמן שבו לא יימצא ברשותי אנשים ישאלו אותי מדוע טרם רכשתי אותו. אני נערך מבעוד מועד, מכין תשובות, מודע לכך שכל הסבר יישמע כתירוץ.
האמת היא מרה ופשוטה - אני אסתבך. לא אדע לתפעל אותו. סביר להניח שבשלב כלשהו, מוקדם מן הצפוי, אקפוץ עימו אל מי הבריכה המחוממת כשהוא תחוב בתוך כיס – חיצוני או פנימי – וכך אהפוך אותו למה שהוא יהיה גם אם לא אכניס אותו המיימה – גולם. אבן שאין לה הופכין.
די לי בטלפון הפשוט, הישן, הקווי. יש לי, מודה, טלפון סלולרי פשוט, בסיסי. את מכשיר הדור השלישי שהיה ברשותי המרתי במכשיר פשוט יותר, פחות מתקדם. אין להוציא מכלל אפשרות את היותי הלקוח היחיד בכל אחת מהחברות הסלולריות ששדרג עצמו לאחור, שנסוג מרצון ומדעת אל מכשיר פשוט יותר, איטי יותר, שגם הוא, אין מה לדבר, מורכב להפליא. "אני, שמשתמש רק בחלק קטן מהמילים", כתב בשעתו המשורר יהודה עמיחי. אני, שמשתמש רק בחלק זעום, זניח, ממכלול הפונקציות הפוטנציאליות שגלומות בגולם שלי, מודה ומתוודה: אני מחזיק ברשותי מכשיר סלולרי רק – או בעיקר - כדי שאנשים יוכלו להתקשר אלי.
אעדיף להיוותר בלתי-מתקדם. לא ארכוש אייפון. מצטער. טוב לי בשלב הנוכחי - שעות אחדות לפני פרוץ היסטריית האייפון - שבו אני נמצא, מסתבך והולך, מסתבך והולך, לזהות את מי שזה עתה, בעודי כותב את השורות האלו, התקשר אליי והשאיר לי הודעה. לעזאזל – מי זה היה? אולי האייפון של מי מכם, צרכניו ההיסטריים, יעזור לי לאתר אותו בעוד שעות אחדות, כאשר הוא יהיה בידיכם, חם וטרי, "ישר מהניילון"?
