קריאותיהם של רבנים ומורי דרך לחיילי צה"ל לסרב לפנות יישובים מעבר לקו הירוק, לא צריכות להפתיע אף אחד, בטח ובטח לא את השמאל הישראלי, שיש לו זכות יוצרים על אותה סרבנות שאיננה מעוגנת בשום חוק, אפילו לא בתורת המוסר.
היה זה כמדומני גדי אלגזי, היום ד"ר גדי אלגזי, שזכה לתואר "נחשון בן עמינדב של סרבנות השמאל", כאשר בשלהי שנות ה-70' סירב לשרת בשטחים הכבושים/המשוחררים/המוחזקים (מחק את המיותר), נשפט, נכלא, שוחרר ושוב קיבל צו סיפוח לשרת ביו"ש ושוב סירב, נשפט, נכלא, שוחרר וחוזר חלילה עד אשר שוחרר סופית מצה"ל בפרופיל 21 או 24.
מאז אלגזי נולדו עוד הרבה אלגזים שסירבו לשרת בשל מה שהם הגדירו "סרבנות מצפון", ובכך יצרו סחף שקשה לבלום אותו. כיום הקושי הינו כפול, ועל המדינה להתמודד בשתי חזיתות של סרבנות - שמאלית וימנית - לאחר שהשמאל נתן לגיטימציה לסרבנות הימנית, ש"בסך-הכל" מוחה ומחתה נגד החלטות לפנות שטחים שהם חלק מ"נחלת אבותינו".
ישנו ביטוי האומר, כי כל דבר רע במדינה שלנו השמאל עושה אותו הכי טוב שיכול להיות. לצערנו, מיום ליום מתברר יותר ויותר כי הימין מחרה-מחזיק אחריו, והתנהלותן של שתי השקפות עולם אלו עוד עלולה למוטט את המדינה תוך פחות מיובל שנים, במקרה הטוב.
ניקח למשל את השמאל: הוא קובל על כך, חדשות לבקרים, כי טייקונים פיננסיים תימהוניים מחו"ל מממנים גופים ימניים אשר בונים בהתנחלויות וגוזלים מהפלשתינים. ואכן כן. רק מה, אותו שמאל "שוכח" כי הוא עצמו ממומן מכספי זרים, שרובם הם אחת משלוש האפשרויות - או אנטישמים, או אנטי ישראלים, או אנטי ציונים. וחוששני שהם שלוש האפשרויות גם יחד... זאת ועוד: דווקא לשמאל, כמו במקרה של הסרבנות, יש זכות יוצרים על גיוס כספים מחו"ל למטרות הנתפסות, לפחות לכאורה, כאנטי ציוניות.
דוגמה נוספת: כאשר השמאל מזדהה, בגלוי או בהיחבא, עם משנתם של עוכרי ישראל כמו
טלב אלסאנע או
עזמי בשארה, הוא נותן לגיטימציה לימין להזדהות עם ברוך גולדשטיין למשל. או: כאשר השמאל מצדד בעסקה לשחרורו של שליט גם במחיר שחרור אחמד סעדאת, רוצחו של השר המנוח רחבעם זאבי ("גנדי"), הוא בעצם נותן לגיטימציה לתביעה לשחרר את רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, יגאל עמיר.
וכך קורה אפוא, שכל החוליים שבאו עלינו עד כה והשמאל הלא אחראי הוא אביהם מולידם, עוברים עלינו שוב, הפעם מכיוון הימין הלא אחראי, שלמד "לשדרג" ולשכלל אותם. וזו הסיבה אגב, שבתחרות בין השמאל לימין - מי מסכן יותר את המדינה - ההכרעה תהיה קשה כנראה, ושניהם יזכו במקום גבוה בסולם עם עדיפות קלה לשמאל.
לכן, לו הייתי היום נמנה עם מנהיגות השמאל השפוי הייתי מתנער בגלוי, במופגן ובמפגיע מקבוצות שמאל מסוימות כגון האנרכיסטים בבילעין, או '
שלום עכשיו' בראשות
יריב אופנהיימר, או אפילו מקבוצות שמאל המאופיינות באנשי רוח אבל בתוכם יש גם אי-אלו דמויות הזויות כמו הסופר אלון חילו. כנ"ל הייתי נוהג לו הייתי משתייך למחנה הימין השפוי.
כי היום, תודה לאל, אפילו השמאל השפוי הגיע למסקנה שעליו להיות בראש ובראשונה לאומי וציוני (ע"ע מאמרם של שמואל הספרי ואלדד יניב), אם הוא רוצה להפיץ את משנתו, משנת
השלום האמיתי. יתרה מכך, עליו גם להפגין מעט אמפתיה כלפי אלו שהוא חלוק עליהם (המתנחלים), שהרי בכל זאת חלקם הגדול יושב היכן שהוא יושב על-פי מדיניות ממשלה נבחרת, גם אם מדיניות זו איננה מקובלת על חלקים לא קטנים בעם.
כך או אחרת, על השמאל השפוי לוותר על המחאה כלפי התמונות והקולות העולים בימים אלו ממחנה הימין לטובת עריכת בדק-בית רציני בנוגע להתנהלותו מאז הסכמי אוסלו ב-1993, הסכמים שסעיפים רבים מהם הופרו דווקא על-ידי הצד הפלשתיני, למרות שישראל לא תמיד נוהגת ומתנהגת כמו שה תמים.
