הקפאה - הקץ לכיבוש

היא מזמינה מתנחלים להופיע בפני הטריבונאלים שלה ברדיו ובטלוויזיה, כדי להיחקר שם על-ידי אינקוויזיטורים של השמאל. דוגמה מייצגת היא "מועצת החכמים" של ערוץ 10, שהרכבה אומר הכל: מנחה - דן מרגלית (בעד מדינה פלשתינית). חברים: גדעון לוי - הארץ, ששמו הולך לפניו; ארי שביט - הארץ, שמאל; ד"ר גדי טאוב - איש אקדמיה, שמאל; אלדד יניב - שמאל; דב ויסגלס, שגם הוא שמו הולך לפניו. ההרכב הזה, לבדו, היה מת משעמום: מה יעשו עם עצמם שישה, שכולם יחד אומרים "בום", אותו "בום"? חייבים אפוא לזרוק לתוך הזירה הזאת איזו כבשה, פשוט כדי שיהיה מעט אקשן! את התפקיד הזה, תפקיד שק האיגרוף, ממלא המתנחל התורני. ב"מועצת החכמים" זו יפעת ארליך המסכנה, מתנחלת מעמונה. ולמה מסכנה? מפני שבהרכב של 1 מול 6, גם דמוסטנס ה-1 היה יוצא מסכן. עצם ההרכב הזה משדר, אפילו חזותית בלבד ועוד לפני שמישהו יפתח את פיו, שמחנה ארץ ישראל הוא פסיק, בדיחה, כמות זניחה. מי שמשתתף במהתלה צינית כזאת, עושה עצמו שותף לאשליה אופטית, טלוויזיונית, שהרוב הוא מיעוט והמיעוט האליטיסטי-תקשורתי-שמאלני הוא כביכול הרוב. יתר על כן, בוויכוחים כאלה, המזכירים אינוס קבוצתי, מאפשרים לכל אחד מן הרוב המזויף לדבר "אוטוסטראדה", ורק את המתנחל מפסיקים וקוטעים, עד שאפילו את החלק השישי בוויכוח אין משאירים לו. אבל אנשי הימין הולכים שוב ושוב לעקידה, מפני שאינם מוצאים את האומץ לסרב להשתתף, כל עוד הרכב המשתתפים אינו מאוזן והמנחה נטרלי. בהרכבים מבישים כאלה בטלוויזיה וברדיו - המתנחלים משוללי הזכויות, קורבנות חילול ערכי הדמוקרטיה והאלימות השלטונית, דווקא הם מוצגים כנאשמים. ובמה? במה שמעוללים להם! הם-הם שוללי הזכויות ורומסי הדמוקרטיה! והמתנחל הבודד, שכולם שולחים אצבע לעברו, נראה כמתגונן. 'מדוע אתם מפירים חוק?' שואלים האינקוויזיטורים. 'מדוע אינכם מצייתים להחלטות הרוב?' הם נוזפים. והתשובה נשמעת כקול ענות חלושה: גם רוכבי האופנועים בשביתתם חסמו כבישים... האם זו התשובה המתבקשת? מדוע שלא להשיב בשאלה נגדית: מה הייתה אתה, גדעון לוי, עושה לו הקפיאו כל בנייה ביו"ש לערבים? ומה עושים בפריז ובאתונה סטודנטים, נהגי משאיות או חקלאים, השובתים על עניינים מעט פחותים בחשיבותם ממה שמציק לנו? ומעבר לזה: שלטון רשע רומס בגסות את זכויות-היסוד הדמוקרטיות של 300,000 מאזרחיו, ואתם מאשימים את הקורבנות?! מועצת יש"ע ארגנה הפגנה גדולה. מה נאמר שם בנאומים ומעל גבי השלטים? האם זה שוב אותו ה"הפנינג" כמו בכל האירועים מסוג זה שקדמו לגירוש הגדול? האם מוטלת, כמו בעבר, צנזורה על כל שלט ועל כל סיסמה, כדי להבטיח סגנון פושר, פרווה, אמצע-הדרך - בלתי אפקטיבי? אסור להרשות שאנשי מועצת יש"ע ינסו שוב לסתום פיות של אנשים בעלי מסר שונה, פחות "מתון". הינה דוגמה. נמצא מי שיזם להקפיא שירות מילואים והתייצבות לשירות צבאי עד לסיום הקפאת הבנייה ביו"ש. הקפאה כנגד הקפאה. מי ששללת את זכויותיו, אינך יכול לדרוש ממנו לשרת. רק עבד משרת ללא תמורה, אזרח נותן וגם מקבל. אפשר להתווכח על שיטת המאבק הזאת ויש גם נימוקים נגדיים, כבדי משקל. אבל למה צריך ראש מועצת יש"ע להסתייג מן היוזמה הזאת בפומבי, ובכך ליטול ממנה את כוחה? בשורה התחתונה, מידת החריפות של שיטות המאבק תלויה בתחושת רצינות הסכנה הנשקפת ממעשי הממשלה. הלא לא רק בזכויות הפרט פוגע צו ההקפאה. הוא משדר גם מסר פוליטי, שאין עתיד ליהודים ביש"ע ובירושלים ההיסטורית. מפני שמי שמתכוון לאפשר ליהודים לחיות ביש"ע גם במצב של שלום כלשהוא עם הערבים - למה לו להפסיק להם את הבנייה כדי להביא את הערבים לשולחנו של שלום כזה? על כורחך אתה אומר, שאם התמורה להסכמתם להיכנס למו"מ היא הפסקת בנייה ליהודים, התמורה "לשלום" תהיה עקירת היהודים וגירושם!

המצב לא היה כך בעבר, לפחות מבחינה משפטית-פורמלית. שנים רבות סירבה ישראל להיחשב כ-"כובשת" בארצה. היא לא קראה לשטחי יש"ע "שטחים משוחררים" (כי לא רצתה לספחם), אבל גם לא - "שטחים כבושים". המציאו מונח חדש: "שטחים מוחזקים", והפשרה הזאת ייצגה אי-רצון להיכלל בסטטוס של כובשים. לכן הודיעו נציגי המדינה בכל הופעותיהם בבג"צ שאין ישראל רואה את עצמה כפופה ביש"ע לכללי הכיבוש, אבל לפנים משורת הדין היה מקבלת את עצמה את ההוראות ההומניטאריות של אמנות האג וג'נבה.

ביהודה ושומרון אנחנו כובשים

רק בשנים מאוחרות החל השופט אהרן ברק משתמש במונח "כיבוש" לגבי שטחי יש"ע, ואת המסמר האחרון בארון הקבורה המשפטי של זכויות היהודים על ארצם המובטחת דפק אריאל שרון כאשר הכריז שביהודה ושומרון אנחנו כובשים, כלומר זרים בארץ לא לנו. כתוצאה מכך, מעמד היהודים אזרחי ישראל הגרים בלב מולדתם נשמט מתחת לרגליהם: אין להם זכויות אזרח בארצם ואין להם הזכויות של אוכלוסיה כבושה. גרוע מזה: עד אוסלו חלו חוקי הממשל הצבאי על הערבים ועל היהודים ביש"ע. מאז אוסלו יש לערביי יש"ע שלטון משלהם והם אינם כפופים עוד לממשל הצבאי הישראלי. היום, נתונים לשלטון הצבאי, ובתוכו למינהל האזרחי העוין והמתנכר, רק המתנחלים היהודים. הם ורק הם הינם אוכלוסיה כבושה, כאלו היו הם האויב שנוצח ונכבש במלחמת ששת הימים. למרבה התדהמה, כך נוהג בהם הממשל הישראלי בפועל ממש, ובצר להם - שלא כערבים - עליהם האמנות הבינלאומיות אינן מגינות, ולכן ניתן לגזול מהם את חירויותיהם, לרבות זכות הקניין, על-ידי צו פשוט של מפקד צבאי. התופעה הזאת היא יחידה במינה בהיסטוריה המשפטית והחוקתית של הזמן החדש.

מי שתופס שסוף ליהודים ביש"ע הוא שם המשחק החדש של נתניהו, לא יתייחס למאבק הזה כאל תחרות ג'נטלמנית, עם הסייגים שהנהיגה מועצת יש"ע לפני כפר מימון ואחריו, עד היום. לכן, יש לקבל ברצון כל יוזמה של מועצת יש"ע, אך אין לאפשר לה לחסום יוזמות של אחרים. בקרב הגורלי העומד בפנינו אסור שמישהו ייקח על עצמו את האחריות לכפות את דעותיו ואת שיטותיו על אחרים. קחו דוגמה מחומש. מועצת יש"ע מגיעה לחומש רק ברישיון. לעומת זאת, אנשי חומש הולכים לשם זה כשנתיים, יום ולילה, מתוך עיקרון - ללא רישיון, כאזרחים חופשיים בארצם, והשלטון אינו מסוגל לעמוד במלחמת ההתשה הזאת. הוא רודף ומתנכל בשיטות עלובות, קטנוניות, פחדניות, אבל אינו מצליח להפסיק את המנגינה הזאת. באותה הצורה יש לאפשר לוועדי הפעולה בכל יישוב ויישוב לפתח לעצמם דרכי מאבק משלהם - 100, 200 מלחמות התשה מקומיות נוסח חומש. הם אינם צריכים לאישור או לרשות או להכשר מאף אחד. למי שעדיין לא תפס את עומק הטרגדיה, הינה תמונה אחת מן הדיווח בערוץ 7 על ההתפרצות הפראית והאלימה של הפקחים והיס"מ לתוך קדומים דרך שלושה כפרים ערבים: "בנסיעתם מהכפר קדום לקדומים יצאו התושבים הערבים ומחאו כפיים לשיירה..". ימים טובים הגיעו, שערביי קדום, הכפר של פארוק קדומי, מוחאים כפיים למשטרת ישראל. אוי ואבוי "לימים טובים" שכאלה!