אני לא אוהב להשבית שמחות. ראשית זה מנוגד לאופי שלי. שנית מדובר בשמחה וגאווה לאומית שתמיד גורמת לי נחת ושלישית אני אוהב לשמוח בשמחתם של אנשים שמחים. אבל, כשבשמחות גדולות חבוי מרכיב צורם כל כך קשה לי להתעלם ממנו. אני יודע שזה מאד לא פופולרי אך זהו מצבי העכשיווי מול זכייתה החשובה של פרופסור יונת בפרס נובל לכימיה.
את שני המרכיבים הצורמים אציין כבר בתחילה והם התבטאותה של הפרופסור בעניין המחבלים העצורים וקבלה של פרס מידי השוודים והקשר הבלתי נמנע כמסתבר שבניהם.
קטונתי מלשפוט את איכויות עבודתה של פרופסור יונת ואת בקיאותה ברזי הכימיה. אני בטוח שהרובוזום וחלבוניו יקדמו את המדע ויתרמו לאנושות ולכן ההצקות הקטנות שלי נראות כחוסר פרופורציה משווע אך מה לעשות.
לי זה מציק.
נתחיל בשוודיה. שוודיה של היום ניצבת בראש החץ של האגף האנטי ישראלי באירופה. שוודיה לא מחמיצה הזדמנות לנגח את ישראל ולתמוך בכל פרובוקציה נגדה. שוודיה מערערת על התפישה העקרונית של ישראל שקובעת כי בירתה היא ירושלים המאוחדת. ההתנהלות של שר החוץ השוודי בנושא הזה באו"ם שערורייתית וחסרת תקדים בחוצפתה.
נראה לי כי בימים אלו, אזרח ישראלי צריך לוותר על כל כיבוד שהמדינה הזו מעניקה. אני יודע כמה קשה לוותר על פרס יוקרתי ועל המעמד המלכותי אך יש דברים שהם טיפה חשובים יותר ממעמד וכסף.
המרכיב השני שמפריע לי בהקשר זה הוא ההערה התמוהה של הפרופסור בראיון לתקשורת שאם לא נכלא את המחבלים - לא יהיו חטיפות. שני היבטים שאליהם אתייחס. הראשון - מערכת ההפעלה של הגיונה של הפרופסור יונת. בהנחה שההערה משקפת את דעתה. מה ניתן להבין מדעתה זו ומה הדעה מלמדת על בעליה? ככל שנתעמק בסוגיה זו כן נחוש באי נוחות גוברת והולכת. האם באמת חושבת הפרופסור שאין ללכוד את המחבלים שזוממים פיגוע? או את אלו שפגעו בפועל? או לתפוס ומייד לשחרר? או לתת להם דוח שכולל קנס כספי שישולם תוך 90 יום? מה אומר. קשה לי לקבל שזו דעתה האמיתית של הפרופסור יונת. אשת אשכולות, חדת לשון ועין והנה טפלות כזאת התגלגלה על לשונה.
