מתי גולן וה'צופה הסביר'

פסק הדין שניתן ע"י השופט סולברג כנגד אילנה דיין וטלעד בגין כתבת "וידוא ההריגה" ששודרה בנובמבר 2004, מעסיק, לא רק את הציבור הרחב אלא גם, ואולי בעיקר, אנשי תקשורת רבים. פסק הדין מכיל דיון מעניין בסוגיות אתיות שכיחות, הקשורות למהות העבודה העיתונאית. בתוכנית "תיק תקשורת" ראיין השבוע עמנואל רוזן את מתי גולן, רון בן ישי ותא"ל רות ירון דוברת צה"ל באותה תקופה. הקריירה של מתי גולן, רצופה במאבקים משפטיים. עמיתיו העיתונאים הם בדרך כלל הקורבנות בהם הוא בוחר להשתלח. הפעם הוא יוצא כנגד אילנה דיין ובדרך, למה לא, משפיל קצת את רון בן ישי. בפעם הבאה שאתה בא לדיון כזה, תקרא קודם את פסק הדין, תקף גולן את בן ישי הנדהם, בלא שום סיבה נראית לעין. בן ישי, נבוך ומופתע, בחר שלא להתלהם ומלמל כמה מילים על כך שאכן התכונן היטב וקרא את החומר. בדיון על פסק דין, שרובו ככולו עוסק בלשון הרע, בחר גולן לרמוז, שבן ישי אינו עושה עבודת הכנה יסודית לקראת ראיונות טלוויזיה. ולך תוכיח שאין לך אחות. זה כמובן לא יעמוד בקריטריונים של לשון הרע. גבול דק עובר בין לזות שפתיים, השפלת האחר ורמיזה מבישה- לבין לשון הרע. חוסר נימוס, רשעות וסתם אנטיפתיות הם חוקיים. גם אם הם מעוררים גועל עמוק. גם אם הם מושמעים מפי דמויות בעלות השפעה על תרבותנו וסדר היום שלנו. אבל בן ישי היה רק בדרך. גולן מסתער על דיין. היא, טוען זה שמעולם לא טעה, צריכה ללכת הביתה. לאור פסק הדין ברור, לגולן כמובן, שדיין אינה ראויה יותר לעסוק בתוכנית תחקירים. כך, חלק ופשוט הוא מבקש לגזור את דינה של דיין. מה שבית המשפט קבע אינו מספיק עבור גולן. עכשיו הוא גם רוצה לרסק לה את הקריירה. גולן ודיין הם עתונאים וגם משפטנים. לדיין תואר ד"ר במשפטים ותואר אבירת כבוד של התנועה לאיכות השלטון. האם יתכן שמאחורי המתקפה עומדת, ולו קצת, תחרות על אותה משבצת או קנאת תארים? נשמע הזוי. אבל מה לו, לגולן, לצאת במתקפה מרושעת לאחר שדיין כבר ספגה מפלה בבית המשפט? עניין של אופי? אולי. יושרה עיתונאית ודאגה לציבור שמא יוטעה בשנית ע"י דיין? אשרי המאמין... אילנה דיין מוערכת בקרב הציבור הישראלי כעיתונאית רצינית ויסודית. אבל שכרון הכוח פוגע אפילו ואולי דווקא במוכשרים והערכיים שבינינו. זחיחותה של דיין בשנים האחרונות, כנראה שהייתה בעוכריה. נראה, על-פי פסק הדין , שדיין טעתה והטעתה. המעשה חמור ומחייב פיצוי נאות, תיקון והפקת לקחים. בית המשפט אמר את דברו ויש לקוות שהטלטלה תאזן קצת את דיין. אבל, גולן.. הוא לא יסלח ולא ישכח. הוא כנראה חף מטעויות. או שאין לו מה להפסיד. או שמושגים כמו קולגיאליות ואנושיות עושים לו רע. או... 26 פעמים נזכר בפסק הדין המושג "הצופה הסביר". זוהי מילת המפתח והעיקרון שהוביל את החלטת השופט סולברג. מה הבין "הצופה הסביר" מהתוכנית "עובדה" שעסקה בפרשה? מעניין מיהו ה"צופה הסביר" שעמד לנגד עיניו של סולברג? חבריו של סרן ר. מהמגזר הדרוזי שלמרות הזנחתו ארוכת השנים ע"י המימשל בישראל, עדיין מתגייסים לצבא ואפילו מצטיינים בתפקידי פיקוד בכירים? פיקודיו של סרן ר. שכעסו עליו בשל העובדה שניסה לעשות קצת סדר, לערער על נורמות לקויות ולהכניס ערכים לגיטימיים לבסיס? משפחתה של הילדה שנהרגה? או אולי נוער הגבעות? או נוער מרץ? או אולי סרן ר. עצמו שבנסיבות קצת אחרות היה זוכה לצל"ש על עוז רוחו והתנהגותו המופתית? האמת היא, שחלק ניכר מ"הצופים הסבירים" כבר מזמן בוחרים שלא לצפות בערוצי הטלוויזיה הישראלית. הם נודדים אחר יאוש לערוצים זרים, לוקחים סרט טוב בדי וי די, או סתם קוראים ספרים. או מנמנמים מול המסך הרדוד. "הצופה הסביר" במשפט הוא השופט סולברג. הגיונו, עולם ערכיו, צורת מחשבתו, ניסיון עברו, עולם האסוציאציות שלו, האופן שבו הוא מבין את הטקסט, כל אלה פעלו בעת שזה ניתח את "הצופה הסביר" הדימיוני. תובנה פוסט מודרנית ידועה היא שהאמת נמצאת בעיני המתבונן. סולברג התבונן ופסק. האם סולברג הוא ה"שופט הסביר"? נראה לכותבת הסבירה שכן. אבל מכאן ועד ליומרה לייצג את צבור הצופים הסבירים... דבר אחד לפחות נראה ברור: מתי גולן אינו "הצופה הסביר"!