בלזר כמשל

סיפורו של יואב יצחק על השופט בדימוס מרדכי בלזר שנטש את דיוני ועדת השחרורים, הפתיע אותי בתוכנו ובחומרתו - אך לא בזהות "גיבורו". לפני למעלה מעשור הייתה לי היתקלות ישירה עם בלזר, ממנה למדתי הרבה מאוד על האיש, וחשוב מזה - על הדרך בה המערכת המשפטית מגנה על עצמה ועל חבריה. בלזר היה אז שופט בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב - משרה שקיבל למרות שעבר את גיל הפרישה (סקנדל בפני עצמו). הגשתי תביעה נגד סיטונאי נסיעות, בטענה שהסתיר ממני מידע חיוני לפני נסיעתי עם רעייתי לחו"ל. טסנו לבודפשט ורק כאשר קראתי במטוס את המדריך שקניתי, הסתבר שמתוך ארבעת ימי חבילת הנופש - בשלושה העיר תהיה סגורה למחצה: יום ראשון (שזה ידוע) ועוד יומיים של חג לאומי. את התביעה הגשתי לפי חוק הגנת הצרכן ולאחר התייעצות עם עורך דין. היה לי "קייס" מוצק ותבעתי החזר של רבע ממחיר החבילה. הדיון נקבע לשעה 17:00. אולמו של בלזר היה מלא מפה לפה, ועד מהרה התגלה אופיו. הוא צעק ללא הרף על הצדדים, הלם שוב ושוב על דוכנו ואפילו הוציא מהאולם את מי שהעז ללחוש משהו. לפי מספרי התיקים, התור שלי הגיע מזמן ואף עבר - אך בלזר המשיך הלאה. לבסוף, בסביבות השעה 20:30, נותרו על שולחנו 3-4 תביעות בלבד. כל התביעות הללו היו של לקוחות נגד סוכני נסיעות. לפני שהתחיל לדון בהן, אמר בלזר: "יש גל של תביעות נגד סוכני נסיעות ואני אשים לו קץ. מאז שאני כאן היו לי 28 תביעות כאלו ולא קיבלתי אף אחת מהן".