אני מבקש להשתעשע לרגע בתזה ספרותית קלה שעלתה לי אמש בשעת לילה מאוחרת בעת שקראתי טרום השינה את הספר שאני קורא עכשיו ומאוד נהנה ממנו: "הדבר היה ככה", הספר החדש של
מאיר שלו. אני לא יודע אם זה "חוקי ספרותית" אבל אני כבר מעיר עליו משהו עוד בטרם סיימתיו. התחלתי אותו תמול-שלשום בטח אסיימו מחר-מחרתיים. הוא לא ארוך וקריאתו קולחת בנעימים.
אז הדבר הולך ככה. מאיר שלו מספר רבות בספר על סבתו טוניה, חולת ניקיון ברמות הגבוהות ביותר שהייתה שוטפת את הבית שוב ושוב אפילו בלי מגב עד שהמים שהיו ניגרים מהסחבה היו יוצאים צלולים כמי מעיין. אני קורא ותוהה לעצמי - כבר קראתי פעם על הסבתא הזו, היכן זה היה? ארך קצת זמן עד שנזכרתי. זו בכלל לא הייתה סבתא של מאיר שלו, זו הייתה סבתא של
עמוס עוז ב"סיפור על אהבה וחושך" - אוטוביוגרפיה הנפלאה של עמוס עוז שבגינה הוא היה מועמד לפרס נובל. היא שהטרידה את זכרוני. כן, גם היא הייתה חולת ניקיון אובססיבית ועליה סיפר עמוס עוז שלא מהתקף לב או ממחלה קשה נפטרה מן העולם, כי אם ממחלת הניקיון ומתאר את מותה באמבטיה של ספירט כמדומני.
והיה עוד קטע אצל מאיר שלו החדש שאותת לי מוכר. קטע שבו הוא מספר על הליכה עם אמו בתיה באישון לילה מדירתם שבקריית משה בירושלים לשכונת גאולה: ""חושך וצינה שררו בחוץ. תחילה ירדנו לשדרות הרצל, מול מוסך האוטובוסים של חברת "המקשר", שם השמלנו ועלינו לרוממה, עברנו ליד מצבת אלנבי וליד חצר הסתתים של עבוד לוי, שאת זמרת אזמליה שמעתי תמיד כשהלכנו אל השוק, ובשעות אלו דממה. כמו קרע שנקרע שם באוויר, בדיוק במקום שבו הייתה צריכה להישמע. עברנו את מחנה שנלר והמשכנו לרדת ברחוב מלכי ישראל, הרחוב הראשי של שכונת גאולה. פה ושם חפזו מתפללים ראשונים אבל שום מכונית לא עברה וגם לא נראתה מרחוק"... ("הדבר היה ככה", עמוד 71).
ואז פתחתי את האוטוביוגרפיה של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך". היה כיף להיזכר בתיאור הספרותי הנפלא על אודות הדרך שעמוס הקטן עשה עם הוריו בביקור השבועי אצל הדוד יוסף (פרופ' יוסף קלאוזנר): "היינו חוצים את רחוב גאולה, נכנסים אל סבך סמטאות העיירה החרדית המרופטת שבמעלה שכונת אחווה, חולפים תחת כבלי כביסה עמוסי שחורים צהובים ולבנים, בין מעקות ברזל מחלידים של גזוזטראות מוזנחות ושל גרמי מדרגות חיצוניים, מטפסים ועוברים דרך זיכרון משה האפופה תמיד ענן ריחות של תבשילי אשכנזים עניים, טשולנט ובורשט ושום ובצלים מטוגנים וכרוב חמוץ, וממשיכים וחוצים את רחוב הנביאים נפש חיה לא נראתה בירושלים בשעה שתיים בצהריי שבת. מרחוב הנביאים היינו פונים ויורדים ברחוב שטראוס מכאן חומת האבן האפורה"... (שם, עמ' 51).
אז מה אני רוצה להגיד בעצם: נכון ש"סיפור על אהבה וחושך" הינו ספר עב כרס, רציני ומופתי בן כ-600 עמוד, ו"הדבר היה ככה" הוא לכאורה ספר קליל בן 226 עמוד בלבד. אבל האוטוביוגרפיות של שני ה"דיאדוכים" הללו של הספרות הישראלית מאוד מזכירות זו את זו. האם יכול להיות שאחרי שעמוס עוז לא קיבל את פרס נובל פעם ועוד פעם, ואולי כבר אפסו סיכוייו לכך, החליט מאיר שלו לכוון פעמיו אל הפרס הזה? האם יריית אבן הפינה למהלך הינה האוטוביוגרפיה שלו "הדבר היה ככה"? אם כן, זיכרו היכן קראתם לראשונה על הספקולציה הזו. ט.ל.ח.
