שופטי ישראל, שימו לב: נא להימנע מפסיקה לגבי תקפותו של מכשיר ה"ינשוף" לבדיקת אלכוהול בדם הנהגים, כי אם תפסלו אותו - המדינה תפסיד עשרות מיליונים בקנסות. בבואכם להטיל עונשי מאסר, עליכם לוודא את עלות החזקתו של הנאשם בכלא, כדי שלא תימצאו פוגעים בקופת המדינה. שלא לדבר על החלטות בנושאי מיסוי: אתם שמים נפשכם בכפכם אם אתם מקבלים ערעורי שומה, ודאי בנושאים עקרוניים.
נשמע אבסורד? זוהי בדיוק המשמעות המעשית של דבריו אתמול (ב', 14.12.09) של שר האוצר,
יובל שטייניץ. לדברי שטייניץ, בתי המשפט חייבים להביא בחשבון שיקולים כלכליים בפסיקותיהם, כשם שהם מביאים בחשבון שיקולים ביטחוניים. שטייניץ אף גילה, כי בעצה אחת עם שר המשפטים,
יעקב נאמן, נבדקת חקיקה לפיה יהיה צורך בהרכב מיוחד וברוב מיוחס של בג"צ כדי לפסוק "בסכומים של מעל כמה עשרות מיליונים".
לא צריך להיות חסיד של האקטיביזם השיפוטי כדי לקבוע, ששטייניץ התבלבל לחלוטין ושכח את תפקידו של בית המשפט במדינה דמוקרטית. בית המשפט הוא לעיתים קרובות מפלטו האחרון של האזרח מפני התעמרות הרשויות, כשם שהוא המופקד על הגנת תושבי המדינה מפני עבריינים. אין זה מתפקידו ואין זה בסמכותו לשקול את העלויות של פסיקותיו. בית המשפט אמור לפסוק לפי החוק ושיקול הדעת של שופטיו - וזהו. אז נכון שלא פעם יש גם השפעות אחרות, אך אין זה אומר שצריך להרחיב אותן ולדרוש מהשופטים להתחשב בשיקולים תקציביים.
שתיים מהדוגמאות שהביא שטייניץ מוכיחות בדיוק את ההפך. הוא דיבר על הוראת בג"צ למגן את יישובי הדרום - הוראה שלא הייתה באה כלל לעולם, אילו ממשלות ישראל היו ממלאות את חובתן הבסיסית לשמור על חיי תושבי המדינה; מה עוד, שהשבוע גילה Ynet שהמדינה למעשה מתעלמת מהוראת בית המשפט. הוא דיבר על פסק הדין של הכרה בהוצאות מטפלת לצורכי מס - פסק דין שהיה מתייתר אילו רשות המיסים לא הייתה מתעקשת להגיע עם ורד פרי לבית המשפט; מה עוד, שבית המשפט העליון - בהחלטה שנויה במחלוקת - איפשר למעשה למדינה לעקר מתוכן את פסיקתו. כלומר: היו אלו מקרים בהם בית המשפט היה חייב להתערב, משום שהחוק וההיגיון עמדו לצידו של האזרח הקטן.
זאת ועוד: ההצעה לחייב הרכב מורחב בפסיקות בעלות השלכות כספיות ניכרות, היא עצמה חסרת כל היגיון. מי יקבע מהו "סכום ניכר"? למה כמה עשרות מיליונים ולא כמה מאות מיליונים? ומה אם מבחינת הרשות בה מדובר, גם 2 מיליון שקל הם סכום ניכר? וכיצד ניתן יהיה לדעת מראש האם הפסיקה תהיה נקודתית, או שמא יהיו לה השלכות רוחב? ומדוע רק בבג"צ ולא בערכאות הנמוכות יותר?
מה ששטייניץ רוצה למעשה, הוא חופש פעולה מוחלט של המדינה, יצירת דיקטטורה שעל גבול הפשיזם והגבלת סמכותם של בתי המשפט לסכסוכים אזרחיים שהמדינה אינה צד להם. משום שאם בתי המשפט יצטרכו לשקול כל פסיקה שעלותה עולה על "כמה עשרות מיליונים" - הם לא יוכלו לפסוק כמעט בשום דבר. הם לא יוכלו להחמיר בענישה של עברייני מין, כי יש לזה משמעות תקציבית מבחינת המאסר. הם לא יוכלו להחליט בנושאי הפקעת קרקעות, כי יש לזה משמעות תקציבית מבחינת הפיצוי לבעלים. הם לא יוכלו להחליט בנושא אגרות הורים לבתי הספר, כי יש לזה משמעות תקציבית מבחינת משרד החינוך. וכך הלאה - הדוגמאות רבות מספור. ואז אפשר יהיה להשיג חיסכון אמיתי: פשוט לסגור את בתי המשפט.
