"הטעמת החוק לאיסור הלבנת הון בקרב עובדי הבנק הייתה אך בחיתוליה, ומן המידע וההדרכות שהועברו לעובדים ע"י הבנק סברו הנאשמים, כמו יתר עובדי הבנק, כי הוראות חוק איסור הלבנת הון בנוגע לדיווח על פעולה בלתי רגילה, רלוונטית אך ורק לכספים שמקורם אינו כשר". זהו אחד מנימוקיו היום (ג', 15.12) של השופט חאלד כבוב לזיכוי עובדי בנק הפועלים בפרשת הלבנות ההון.
פרשה זו התפוצצה בקול תרועה רמה. הייתי אז עורך החדשות של "גלובס" וטיפלתי בה בעצמי, ולכן היא זכורה לי היטב. המפקח דאז על הבנקים, יואב להמן, קיים מסיבת עיתונאים דרמטית בחצר היחידה לחקירות בינלאומיות של המשטרה והודיע על חשיפת פרשת הלבנות ההון הגדולה ביותר שהתגלתה במערכת הבנקאית הישראלית. אלא שכרגע נראה, שסיומה יהיה ההיפך הגמור מתחילתה.
בפסק הדין הראשון שניתן בפרשה, זיכה כבוב מחמת הספק את קרן ללום, לשעבר מנהלת הדסק הצרפתי בסניף הירקון של בנק הפועלים, ואת דוד אבוטבול, שהיה מנהל קשרי הלקוחות בסדק, מעבירות על חוק איסור הלבנת הון. פסק דין זה עשוי להשליך על דינם של יתר עובדי הבנק שהועמדו לדין, ואם נזכור שהנאשם העיקרי, ארקדי גאידמק, נמלט מהארץ - הסיום המאוד-מינורי של הפרשה נראה ודאי למדי.
לכבוב היו כמה נימוקים לזיכוי, ובוודאי שיש לכבד את פסק הדין (לפחות כל עוד לא הוחלט אחרת בערעור). אלא שהנימוק בו פתחנו, מטריד מאוד. למעשה אומר כבוב, כי יש חוקים שאינם מחייבים מהרגע בו נכנסו לתוקף, אלא מהזמן בו הוטמעו והובנו. זוהי פרצה דרכה עלולים להתחמק עבריינים רבים בעתיד, אשר יאמרו: החוק היה מסובך, לא הסבירו לי אותו כיאות, לא הבנתי אותו, לא התרגלתי אליו.
עד עכשיו ידענו, שאי ידיעת החוק איננה פוטרת. כעת בא כבוב ואומר: אפילו אם ידעת את החוק אבל לא הטמעת אותו - אתה עשוי לצאת פטור. נכון, כנראה לא בכל חוק פשוט, אך לא חסרים חוקים מסובכים. קחו למשל את חוקי המס למיניהם, הידועים ב"סביכותם": האם יוכל נישום לצאת זכאי בנימוק, כי לא הבין את פרטי החוק המחייב דיווח על תכנוני מס אגרסיביים? או חוקי תכנון ובנייה: האם יהיה צורך לזכות עבריין בנייה שיטען שהפר תוכנית טרייה שטרם הוטעמה?
חוץ מזה, אם רוצים זמן הטמעה - מי יקבע את משכו? האם צריך שבוע? אולי חודש? אולי שנה? ואולי שנה, שלושה חודשיים, ארבעה ימים ו-16 שעות? מי יקבע את הדקה בה החוק כבר הפך למובן ולנחלת הכלל, הדקה ממנה ייענשו העוברים עליו? הנימוק עצמו אינו הגיוני. הרי כמעט ואין חוקים הנכנסים לתוקף בצורה מיידית. הליך החקיקה עצמו ארוך, לאחר האישור בכנסת יש פרק זמן שעד הפרסום ב"רשומות", ובלא מעט מקרים תחולת החוק היא כמה וכמה חודשים מאוחר יותר. אם לא מבינים את החוק - הדרך היא לפנות למחוקק או למחוקק המשנה ולבקש ארכה, ולא לתת פרשנות מקלה ואחר כך לטעון ל"אי הטמעה".
כאן נכנס לתמונה בנק הפועלים. שימו לב לדבריו של השופט: "מן המידע וההדרכות שהועברו לעובדים ע"י הבנק סברו הנאשמים, כמו יתר עובדי הבנק, כי הוראות חוק איסור הלבנת הון בנוגע לדיווח על פעולה בלתי רגילה, רלוונטית אך ורק לכספים שמקורם אינו כשר". כלומר: האשם בליקוי היה הבנק, אשר - הפלא ופלא - נתן לחוק פרשנות מצמצמת, שעלתה היטב בקנה אחד עם האינטרס המסחרי שלו.
בנק הוא כמובן יצור אמורפי, ולכן ראוי לשאול מיהו האיש או מיהם האנשים שהיו אחראים לפשלה הזאת. אלא ששאלה זו תישאר ללא מענה, שכן הפרקליטות החליטה שלא להעמיד לדין עובדים בכירים יותר בבנק. וכאן צודק כבוב בביקורתו: "בנסיבות אלה נראה, כי החלטת הפרקליטות להגיש כתבי אישום דווקא נגד הנאשמים שבפני, ובה בעת להימנע מהגשת כתבי אישום כנגד מי מעובדי הבנק... נגועה בתחושת אי-צדק... התרשמתי, כי יש בתוצאה הסופית שנבעה מהחלטת הפרקליטות כדי לחטוא לאינטרס הציבורי שבאכיפה שוויונית של הדין בנסיבות דומות, ויש בכך כדי לעורר חשש לפגיעה באמון רוחש הציבור לרשויות התביעה". עם זאת, כבוב מדגיש שהעמדתם לדין של נאשמים אלו הייתה צודקת לכשעצמה, "הואיל ובאופן בו נהגו התגלו ליקויים רבים".
לאור כל זאת, לא בטוח שבנק הפועלים קרא את אותו פסק דין. תראו את תגובתו: "בנק הפועלים מביע שמחה שהצדק יצא לאור. לאורך כל הדרך נתן הבנק אמון מלא בעובדיו והיה משוכנע, כי לא נפל פגם במעשיהם. הבנק מקבל, איפוא, בברכה ובסיפוק את החלטת בית המשפט שזיכה באופן מלא את עובדיו והוא מחזק את ידי העובדים שיצאו זכאים בדין".
אז ככה. קודם כל, בהחלט נפל פגם במעשיהם של העובדים והם זוכו מחמת הספק - לא משום שפעלו כשורה, אלא משום שלא בטוח שהם ידעו בבירור שפעולותיהם אינם תקינות. שנית ועיקרית, הבנק עצמו יוצא מאוד לא טוב מהסיפור, אז במקום שביעות רצון מזויפת - עדיף שיפיק את הלקחים.