קבלו ציטוט: "זו מצווה לשרת בצה"ל. ההלכה אומרת שצריכים לשמוע בקולו של המפקד בכל מה שקשור לפעילות מבצעית למלחמה מפני שהפרת משמעת, זה סכנת נפשות. צה"ל צריך להגן על עם ישראל ומדינת ישראל. זו המשימה שלשמה הוא קם" (הרב אליעזר מלמד לסיוון רהב-מאיר, חדשות ערוץ 2, 15.12.09). עוד מאותו ראיון: "מיד לאחר הנפת השלטים, כתבתי שאני לא תומך בזה. אילו היו שואלים אותי, הייתי אומר להם שאני נגד... אני מכבד את אלה שהניפו, מפני שאני מכבד את עמדתם... אני מחויב לבטא את האמת המצפונית שלי בלי שום לחץ"...
קבלו עוד ציטוט: "יש לי הרבה הבנה וסימפטיה לכל סרבן מצפון - בכל תחום - זו מציאות טובה שאנשים מתנהגים לפי מצפונם. זו יכולה להיות תופעה חיובית המייצגת מעורבות ואכפתיות חברתית" (
מני מזוז בכנס לשכת עורכי הדין באילת, הארץ, 11.5.04). עוד מאותו נאום של מזוז: "תופעת הסרבנות והאי-ציות לחוק מטעמים פוליטיים הן חלק אינטגרלי של המציאות הישראלית ושל השיח הציבורי"...
אם מחברים את שני הציטוטים, מקבלים "הבנה" לסרבנות מצפון. הייתי בזמנו נגד האמפטיה של מזוז כלפי הסרבנים, ונשארתי נגד, למרות שיש הבדל מהותי בין סרבני השמאל לסרבני הימין. אם מסתכלים עליהם מעזה, סרבני השמאל נראים כמו סוג של תקווה, וסרבני הימין נראים כמו אגרוף פלדה. אני נגד סרבנות מימין, בעיקר מפני שהיא עלולה לשמש תירוץ לסרבנות משמאל.
אומרים על
אהוד ברק שהוא סובל מיהירות ומנכות רגשית. הפנייה האולטימטיבית בה דרש מהרב מלמד להתייצב אצלו לשימוע, מוכיחה שאכן מדובר בנכות רגשית. ככה פונים אל אדם שרוצים להשפיל. יומיים קודם, דובריו הפיצו בתקשורת את הידיעה שתכלית השימוע, היא דרישה מהרב שיגנה פומבית את תופעת הסרבנות של חיילי הימין. עיתונאים דחקו בשר לא לוותר ל"אנשים שמסכנים את הדמוקרטיה".
אלה אותם עיתונאים שאך לפני שנתיים הריעו לזמר עברי לידר, כשהדף בבוז את דרישת קצין חינוך ראשי, אלי שרמייסטר, לחתום על מכתב שנוסח על-ידי האגודה למען החייל. (למי ששכח:) הופעה מתוכננת של הזמר באירוע הצדעה לחיילי צה"ל, הותנתה בחתימה על מכתב ובו הצהרה "אני עברי לידר אוהב את צה"ל ומכבד את ערכיו". הזמר (שלא סיים צבא) סירב לחתום על המכתב שהוכתב לו, והופעתו בוטלה. סירובו התקבל בהבנה, וזיכה אותו בתשואות על עמידתו הגאה...
המלחמה שהשמאל אסר על חיילי ישיבות ההסדר מקורה בשנאת מתנחלים. לא צריך להיות עתידן כדי לזהות שהתהליך ההיסטורי משחק לטובת חובשי הכיפה, בעיקר מפני שיש בהם להט לימודים, וגאוות שירות. זאת לא אותה גאווה שיש לזמר עברי לידר וחבריו, אלא גאווה מסוג אחר - פטריוטית.
ברק הפחדן, גיבור על פטריוטים שבלי שום קשר אליו, אוהבים את צה"ל והמדינה אהבת נפש. נראה אותו מטפל באמנים המשתמטים. כמה שיכה, יבזה וישפיל את רבני ההסדר, לא יעזור לו. חובשי הכיפה ימשיכו להתנדב ליחידות הכי קרביות.
אם הוא רוצה לטפל באמת בתופעת הסרבנות וההשתמטות, הוא לא צריך להתאמץ הרבה - כל שעליו לעשות, זה להרים טלפון ליצחק טוניק מפקד גל"צ, ולצוות אותו להחרים את האמנים שלא עשו צבא. השפעתם של אלה על צעירי ישראל חזקה יותר מהשפעתו של רב המטיף לסרב. נראה אותו...
