הם מצפצפים על הוראת משרד החינוך שלא לפתוח את יום הלימודים לפני שמונה בבוקר. להם, מסתבר, אצה השעה. במירוץ עם הזמן הם דוחסים למערכת הלימוד שעה נוספת, שנזקה רב על תועלתה: במקום לאפשר לתלמידיהם להגיע רעננים לבית הספר - נאלצים הילדים האומללים להתייצב, בעל-כורחם, כשהם עדיין מפהקים, ליום-לימודים מוארך, שבסופו בכלל איננו מוערך.
גם כך ידוע, כי התלמידים הישראלים סובלים ממחסור חמור במיוחד בשעות שינה, באשר הם נוהגים לעלות, מדי לילה, בשעה מאוחרת מדי על יצועם. אז מה הועילו המחנכים בדרכם הנלוזה? מחקר מקיף שנערך בארץ העלה כי היעדר שעות השינה הרצויות רק גורם לתלמידים מגוון של הפרעות וקשיים. בין היתר הם סובלים מירידה בכושר הריכוז, מהפרעות-קשב, מזיכרון מוגבל ומאי-יכולת למלא משימות נדרשות. ואם לא די בכל אלה, גם תגובתם איטית מדי וניכרת אצלם ירידה ברורה במצב-רוחם ובשליטתם העצמית. זאת ועוד: עייפותם נגררת וניכרת במרוצת שבוע הלימודים כולו. סופם של הדרדקים שהם נרדמים על ספסל הלימודים, ועם חזרתם הביתה נקלעים, נוסף לכל הצרות, גם לעימותים ולמתחים קשים עם הוריהם.
אלא שאפילו מסקנותיהם הנחרצות של מומחים-פדגוגיים בנושא השינה אינן מניחות את דעתם של המחנכים. אלה קובעות, מפורשות, כי יקיצה מוקדמת מדי עלולה להשפיע באורח שלילי על התפתחותם של התלמידים. התוצאות העגומות אינן מאחרות לבוא: לא רק שהישגי הילדים אינם משתפרים - גם רמתו של בית הספר נפגעת. וזו, בעצם, כל התורה כולה.
