מה הקשר בין דוח גולדסטון לבין ההתקפה חסרת הרסן של שר האוצר הד"ר
יובל שטייניץ על פסיקות בג"צ, שהן בעלות עלויות תקציביות גבוהות? על פניו לכאורה מאום, אלא שמתחת לפני השטח ייתכן שהגורם דומה.
בחודשים האחרונים מתפרסמות חדשות לפרקים ידיעות על צירופה הקרב של ישראל לארגון היוקרתי של המדינות המפותחות, ה-OECD - Organization of Economic Cooperation and Development, תחת כותרות צנועות מדווחים בתקשורת על ביקורי נציגי הארגון בארץ ונציגי ישראל בחו"ל לצרכי ביקורת - האם עומדת ישראל בסטנדרטים המחייבים, שיאפשרו את צירופה לארגון. במקביל, מדי פעם צצה ידיעונת שייתכן שצירופנו יעוכב עקב הדוח הנ"ל, שהפלשתינים, הערבים ועוכרי ישראל מנגחים אותנו בו בכל הזדמנות.
פרמטרים רבים נמדדים כדי לקבוע את כשרות מדינה להיכלל בארגון ה-OECD. בין הבולטים שבהם הם פערים בין האוכלוסיות השונות באותה מדינה וכן ברמת השירותים הניתנים לתושביה. בדוח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2008, נכתב בין השאר ש"ישראל נמצאת בראש סולם העוני" ביחס למדינות ה-OECD. במקביל, נקבע בדוח הארגון "כי קיים פער משמעותי לרעת ישראל במידת הנדיבות של הביטחון הסוציאלי", היינו - תשלומי העברה של הביטוח הלאומי וגורמי רווחה אחרים לשכבות החלשות.
עמוד 33 מציג בלוח מס' 15: "תחולת העוני של משפחות, נפשות וילדים בקבוצות אוכלוסיה נבחרות לפיה הגדרת ה OECD, (בשנים) 2007 ו-2008", המציין שבמרבית הפרמטרים המופיעים בו חלה בישראל הרעה... בתחתית הלוח מובהר כדלהלן: "כפי שמראה התרשים, שיעורי העוני בישראל גבוהים כמעט פי שניים מממוצע מדינות ה-OECD, שעמד על 10.6% באמצע שנות ה-2000. שיעור האוכלוסיה בישראל שהכנסתה נפלה מתחת לקו העוני מגיע ל-19.9% ב-2005 וב-2008", לעומת מקסיקו - 18.4%, טורקיה - 17.5% וארה"ב - 17.1%. הסיבות לכך, קובע דוח הביטוח הלאומי, הן בעיקר: "גובה התמיכה הכספית לאוכלוסיה בגיל העבודה העומד בישראל על 33% מהאוכלוסיה הענייה לעומת 60% הנהוג ב-OECD".
נתון אחד להמחשה: האיחוד האירופי אישר השנה סך של 500 מיליארד אירו לסיוע למשפחות נזקקות שנקלעו לקשיים עקב המשבר הכלכלי העולמי, וסכום זהה לשנה הבאה. 19 מדינות מתוך 27 החברות נרשמו לפרויקט, מן הסתם רובן ממדינות מזרח אירופה לשעבר. ומה העמידה ישראל לתמיכה באוכלוסיה החלשה?
על-פי דוח העוני, בפועל, שיעור הנפשות החיות במשפחות עניות בישראל עומד על 23.7%, שהן 421,000 משפחות, שהם 1,651,300 נפשות, ומתוכן 783,600 ילדים המהווים 34% מהעניים. עוד קובע הדוח שחלקה של האוכלוסיה העובדת בשיעור העוני עומד על 46.3% מכלל האוכלוסיה הענייה. לאחרונה דווח בתקשורת שבארה"ב כ-20% מהילדים חיים מתחת לקו העוני (נתון זה כולל גם מהגרים בלתי-חוקיים החיים שם), היינו 14% פחות מאשר בישראל.
באשר לפערים הגדלים והולכים במשק שלנו, דוח העוני של הביטוח הלאומי "מציג נתונים נבחרים בדבר רמת חייה של האוכלוסיה לפי חמישונים". "בהסתכלות ארוכת טווח, מאז 2002 עלתה ההכנסה בשיעור ריאלי מצטבר של 17% בכלל האוכלוסיה. בשני החמישונים העליונים היא עלתה בשיעור קרוב (17%-19%), בחמישון השני היא עלתה ב-13.4% ובחמישון התחתון בשיעור הנמוך בכמחצית, 8.2%". בפועל, לפי תרשים 3, "השינוי הריאלי בהכנסה הפנויה לנפש תקנית לפי חמישונים (באחוזים) מראה שרק בחמישון העליון חלה עלייה ריאלית בהכנסה, לשאר ארבעה החמישונים ההכנסה ירדה". לא צריך להרחיק לכת, אלא רק לאחוזי העניים בישראל כדי להבין שסיכויינו להתקבל לארגון עומדים על כרעי תרנגולת.
להשלמת התמונה העגומה נוסיף עוד מספר דוגמאות: תוצאות מבחני פיזה לתלמידי ישראל ממקמות אותנו בעשירייה הרביעית - שוב מיקום נמוך למדי בעולם המפותח, שלא לציין את הפערים שבין תלמידים ממשפחות בעלות אמצעים לדלות האמצעים, החורגים מכל נורמה מקובלת בעולם הנאור. "מערכת החינוך בצרות" הצהיר ראש הממשלה בוועידת ישראל לעסקים ביום שני 14.12.09, והוסיף שר החינוך מר
גדעון סער שה"תמונה עגומה" ופירט: ההוצאה לתלמיד בישראל עומדת על 3,990 דולר לעומת 5,200 דולר במדינות ה-OECD.
מספר רופאים, אחיות ומיטות פר 1,000 תושבים גם הוא מהנמוכים בעולם הנאור. אתר הר"י - ההסתדרות הרפואית בישראל, אינו מעודכן, אך די אם נשווה את מספר המיטות כדי להבין את חומרת המצב. בשנת 2003 היו בישראל 2.1 מיטות לאלף תושבים, לעומת 4.15 לשנת 2002 במדינות ה-OECD.
בממוצע שנתי התפוסה בבתי חולים בישראל עומדת על 110%. להלן ציטוט מאתר הר"י: "ובתקופות מסויימות העומס מגיע למימדים דמיוניים של 150% ואף 170 (אין צורך להזכיר את החולה מנהריה עוד מ-98'), המצב המחריד של אשפוז חולים במסדרונות ללא תנאים מינימליים של פרטיות, שמירת כבוד החולה או אפשרות אמיתית לתת טיפול בסטנדרט נאות אינו חזון נפרץ והוא נובע מאחוזי התפוסה הגבוהים". מיותר לציין שהסיכוי שמאז חל שיפור משמעותי כלשהו הוא אפסי.
מעבר לנתונים כלליים אלו קיים גם פער ניכר בין רמת שירותי הבריאות במרכז הארץ לפריפריה, כפי שפורסם באחרונה. ובאשר לרמת שירותי הכבאות בישראל, אשר הביאה לסגירת מספר תחנות באחרונה; התקן הבינלאומי המקובל למדינה בסדר גודל של ישראל מחייב מינימום 2,500 כבאים, בעוד מצאי כוח-האדם בפועל הוא 1,300 איש.
ועוד נתון מימי ועידת קופנהגן להצלת כדור הארץ: ב"ישראל היום" מה-14.12.09 מצוטט השר לאיכות הסביבה,
גלעד ארדן: "לצערי ישראל ממוקמת במקום האחרון במדינות המערב בתחום זה ומייצרת רק כ-0.1 אחוזי אנרגיה מתחדשת מסך האנרגיה במשק". שבדיה לעומת זאת מייצרת 20%, לשם השוואה. ורק כדי לרענן את הזיכרון, בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, הייתה זו ישראל שהובילה בעולם בתחום פיתוח אנרגיה סולארית.
כל האמור אינו גזירות משמים, אלא פרי באושים של איוולת המדיניות החברתית-כלכלית הקלוקלת של ממשלות ישראל מזה שלושה עשורים. לממשלת ישראל קל יותר להאשים את דוח גולדסטון במצבה הבינלאומי העגום מאשר לקחת אחריות על אזרחיה ורווחתם. וכאן גם נכנסת התקפתו של שר האוצר על החלטות בג"צ, שלהן השלכות תקציביות משמעותיות. העיוותים הכלכליים הנפוצים במחוזותינו - העשויים לחבל בסיכויינו להיכנס ל-OECD - עשויים להיות פרי ה"הפקרות" של בג"צ, כדברי שר האוצר, ולא המדיניות של ממשלות ישראל לדורותיהן בעשורים האחרונים.
אכן יהיה זה נס חנוכה אם נתקבל כחברים בארגון ה-OECD, לאור הנתונים הכלכליים-חברתיים העגומים, שרק חלקם פורטו כאן; ואם לא, הרי התירוצים כבר מוכנים מראש; דוח גולדסטון ושופטי בג"צ ישמשו להם כסות כעלי התאנה.
