נסיקתו המטאורית של היומון "ישראל היום" מדליקה בעיתונים הוותיקים, "ידיעות" ומעריב, נורה אדומה: במקרה הטוב הם רואים בו פגיעה בתפוצתם ובמקרה הרע סכנה לקיומם. על-אף יריבותם הקשה, הם חוברים עכשיו יחדיו, כאחים לצרה, כדי לקדם את פני הרעה הצפויה ממנו. בעזרתה של חקיקה פרלמנטית הם מבקשים למנוע את הופעתו. התירוץ: לא יתכן שבעליו של עיתון המופיע בארץ לא יהיו ישראלים.
אלא שכבר היו דברים מעולם. קחו, למשל, את מעריב, שאחד מבעליו הקודמים היה הלורד האנגלי מקסוול ומאוחר יותר השתתף בבעלות האוליגרך הרוסי גוסינסקי. גם להארץ יש כיום שותף גרמני ובכל זאת השמיים לא נופלים. הסיכוי, על כן, לחקיקה שתמנע את הופעתו של "ישראל היום" בשל בעלות זרה, שואף לאפס.
מתכון להצלחה סוד גלוי הוא שהסכנה המירבית נשקפת מ"ישראל היום" ליומון "מעריב, המדדה ממילא, גם בלעדיו, על עברי פי פחת. מאז הופעתו של העיתון החדש ירד מעריב ליגה: מן המקום השני אל המקום השלישי, ואת מקומו, אחרי "ידיעות" המוביל, תפס "ישראל היום". אף שהעיתון הזה הוא, לפי שעה, חינמון לכל דבר, הוא כבר זוכה לפרוסת-פרסום נאה. עקב תפוצתו, הגדולה יחסית, לא מהססים הפירסומאים, הרואים בו מתכון להצלחה עתידית, להעניק לו נתח בלתי-מבוטל מן העוגה שלהם, על אפם וחמתם של "ידיעות" ומעריב, והרי סוד גלוי הוא שפרנסתו של עיתון היא, מעבר לכל, מן המודעות. אמצעי-תקשורת שמוצף בהן יכול, כמובן, להרשות לעצמו תפוצת-חינם בקרב קהל-קוראיו מבלי להינזק. והא ראיה: היו תקופות שהמקומונים, שהופצו בחינם, היו אלה שפרנסו את עיתוניהם הארציים. הסברה כי מה שניתן בחינם אינו שווה אגורה - נותרה כמיתוס בלבד.
אלא שכל הסימנים מעידים שפניו של "ישראל היום" מיועדים למכירת גיליונותיו כיתר העיתונים. בינתיים, ממש כמו סוחר טוב, הוא מעדיף למשש את הדופק אצל קוראיו. ככל שאלה ישמרו לו אמונים - הוא לא יהסס להציע את עצמו, בסופו של דבר, תמורת כסף.
הסכנה האמיתית מן הרגע האימתני הזה חוששים, מטבע הדברים, העיתונים הוותיקים. אבל, למרות ש"ישראל היום" כבר נקלט בשוק כעיתון תוסס, עם עיתונאים מן השורה הראשונה, הוא עדיין לא הגיע ברמתו הטקסטואלית לזו של העיתונים האחרים. עם זאת, גדולים סיכוייו להשתפר. עדות לכך היא מהדורת סוף השבוע שלו, שעולה לאין ערוך על זו של גיליונות ימות החול.
ובכל זאת, כותב שורות אלה, בעל ותק עיתונאי של 50 שנה, אינו רואה, לפי שעה, סכנה קיומית ממנו לעיתונים האחרים, החרדים כל כך לקיומם. בינתיים הוא, בסך-הכל, מתווסף אליהם כעוד עיתון, שממילא ניתן בחינם, ודווקא לא על-חשבונם. התמונה עשויה, אומנם, להשתנות, ברגע ש"ישראל היום" יקפוץ על עגלת המכירה. זה יהיה מבחן האמת לשרידותו.
אם אכן נשקפת סכנה לקיומו של מעריב ונגיסה בתפוצתו של "ידיעות", הרי זו לא תהיה בעטיו של "ישראל היום". אתרי האינטרנט, הנוגסים כל חלקה טובה בעוגת העיתונות הכתובה, הם הם סכנתם האמיתית.
