פעילי השמאל מצאו להם מקום חדש לחולל בו מהומות, בשכונת שמעון הצדיק, ולא סתם יום בחרו להם מפגיני השמאל, אלא דווקא ערב שבת.
במהלך השבועיים האחרונים, אנו נתקלים בתופעה מקוממת, מדי ערב שבת, עשרות אנשים, בעלי שם יהודי, המוחזקים כיהודים, מגיעים לשכונת שמעון הצדיק, מנסים ללבות מתח ושנאה בין התושבים היהודים והערבים שגרים שם בשכנות, מתעמתים ותוקפים אנשי משטרה. וכל זאת לכאורה, עקב "פלישת היהודים הקוזקים לבתי הערבים המסכנים".
לא ייאמן עד כמה שנאה כלפי היהודים ומדינת ישראל יש לאותם עוכרי ישראל, אותם אנשים בעלי שם יהודי, לא בכדי הם בחרו דווקא את ערב שבת, לחלל בה את היום הקדוש, את יום המנוחה ליהודים, ועוד באמתלה שקרית.
להן כמה פרטים אמיתיים, היסטוריים, שאין עליהם מחלוקת, להבנת הסכסוך:
מערת שמעון הצדיק וסביבותיה בשטח של 17 דונם ישן ו-464 אמות נרכשה על-ידי "ועד העדה ספרדית בירושלים". בשנת 1894 ולאחריה, בנתה העדה הספרדית שישה בתים למעוטי יכולת, ובתחילה החזיקו בהם משפחות יהודיות, וזאת כאשר הבתים ניתנים לשימוש למעוטי יכולת לתקופות של שלוש שנים. בפרעות תרפ"ט עזבו התושבים היהודיים את השכונה, והנכס הושכר למספר משפחת ערביות למגורים, וזאת בצפון האתר במדרון מעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, כאשר יתרת השטח הוחכרה לעיבוד השטח ולמסיק זיתים.
לצד שכונה זו נבנתה שכונת "נחלת שמעון", שכונה שנרכשה בידי הבנקאי יוהנס פרוטיגר, ופותחה בתחילה על-ידי יוסף מיוחס ואחרי כן על-ידי ניסים אלישר ובצלאל קופל קנטרוביץ. בשכונה גרו בני עדות שונות: תימנים, חלבים, וג'ורג'ים. לכל עדה היה בית כנסת משלה. בשכונה ובבתי נבון, שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה, גרו כמאה משפחות יהודיות. השכונה נכבשה על-ידי ירדן ב 1948 במלחמת השחרור. בשנת 1954 הרשה והקצה משרד השיכון הירדני בשיתוף עם ארגון "אונרא" לפליטים פלשתיניים, שלא יכלו עוד לשוב לרכושם שבישראל, להתיישב בשטח ולבנות לעצמם שני חדרים כל אחד. בשנת 1967 נכבש השטח מחדש על-ידי ישראל, ובשנת 1972 נמסר לבעליו היהודיים. באותה התקופה התקבל פסק דין של בית משפט העליון אשר הגדיר את הפליטים שהתיישבו במקום כדיירים מוגנים.
התושבים הערבים סירבו לשלם דמי שכירות לבעלים היהודיים של השטח, ובמהלך שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים התנהלו עשרות דיונים משפטיים בין ועדי העדות לבין הדיירים, שבסיכומם הוצאו צווי פינוי לדיירים. לאחר משפטים ארוכים בבתי המשפט נדחו טענות הערבים בבית המשפט העליון, והשטח הוחזר לבעליו היהודיים.
הנה, אפילו הגושפנקא, של בית המשפט העליון, שכלל אינו חשוד באהבת "מתנחלים" אינה מספקת את עוכרי ישראל, הם נחושים בדעתם לתקן את "העוול ההיסטורי", שכמובן כלל לא היה ולא נברא.
