האסטרטגיה של ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק כולה אימוץ המשל על היהודי בגולה המאוים על-ידי הפריץ וכלבו, ועושה ככל יכולתו כדי לדחות את העימות. כשהוא נשאל מה הוא רוצה להשיג, הוא משיב שמי יודע - אולי בינתיים הפריץ או הכלב ימותו...
אובמה חייב להצליח בכמה חזיתות תוך שנתיים, כדי להיבחר שנית. החזית העירקית, האירנית, האפגנית, והמשבר הכלכלי. בעירק תיגבור הכוחות הצבאיים לפרק זמן קצוב, והסכם חשאי עם אירן, סוריה וסעודיה - מאפשר יציאת הכוחות האמריקניים תוך שנה. בעירק יש שנאה כלפי ארצות-הברית, שום חברה אמריקנית לא מצליחה לקבל חוזים מהשלטון העירקי, ולאחר יציאת החיילים האמריקניים צפויות שנות בצורת רבות לאמריקה בעירק.
באפגניסטן החליט אובמה לחזור על אותה טכניקה. הוא מתגבר את הצבא תוך הקצבת זמן ליציאה מהמדינה. ההבדל הוא שבאפגניסטן אין הסכמה של האמריקנים עם אירן או פקיסטן, שבלעדיהן אין הסדר באפגניסטן. על תוצאות הכיבוש באפגניסטן מרחף סימן שאלה, וייתכן שהתוצאות יכו באובמה.
לגבי אירן התוכנית עובדת היטב, וסביר כי החרפת העיצומים הכלכליים והצטרפות רוסיה וסין לאסטרטגיה האמריקנית תגרום לאירן לאפשר פיקוח הדוק תמורת הסכמת המדינות הגדולות להעשרה גרעינית באירן לצרכי שלום בלבד. ניטרול סכנת החימוש הגרעיני של אירן תהפוך את ישראל לבעלת חוב קיומי לאובמה.
הסכסוך הישראלי-פלשתיני אינו בשורה הראשונה של מטרות הממשל. הוא חשוב, כי בלעדיו לא תהיה תמיכה של המדינות המוסלמיות הסוניות - ובעיקר סעודיה ומצרים - באסטרטגיה האמריקנית בעירק, באירן או באפגניסטן, ועוד בעיות משנה כמו לבנון או טורקיה או סוריה. סעודיה ומצרים מתנות את תמיכתן בפתרון הסכסוך באזור, ובמימוש מפת הדרכים האמריקנית - שעצם שמה הפך למוקצה מחמת מיאוס לממשלת נתניהו.
מכאן הלחץ שלא ייפסק של ממשל אובמה על ממשלת נתניהו להגיע להסכמי שלום.
נתונים אלו ידועים היטב לנתניהו, הבונה הכל על כישלון אמריקני באחד הנושאים החשובים, שימנע את בחירתו מחדש של אובמה. אם תוך שנתיים לא יצליח אובמה לכפות על נתניהו הסדר, הוא לא יוכל לעשות זאת בשנת הבחירות. נתניהו עושה הכל למשוך זמן, כדי למנוע כל הסדר בשנתיים הקרובות.
הסיכוי לכישלון של אובמה בנושאים הלאומיים גדול. פרט לאפגניסטן, גם יציבות בעירק לא מובטחת, והאירנים יכולים תמיד להתנהל כמו ישראל, היינו כמו המשוגע האזורי. פעולה צבאית נגד אירן לא תהיה קלה כמו הפעולות בעירק או באפגניסטן. קוריאה ווייאטנם הפילו נשיאים אמריקנים. אובמה יודע זאת, וייזהר מווייאטנאמיזציה של אירן.
בחזית הכלכלית יש סיכוי סביר לכישלון המדיניות של הממשל. בפגישה שהתקיימה בבית-הלבן בין הנשיא לבין מבקריו משמאל, התברר כי אובמה בחר להמשיך במדיניות ההון הגדול. בדיווחים על הפגישה מכמה ממשתתפיה, בעיקר רוברט קוטנר - שר העבודה בעבר, ופול קרוגמן - חתן פרס נובל לשלום, הם כתבו זאת בצורה ברורה. אובמה לא ינהיג רגולציה בוול-סטריט, ימשיך לחלץ חברות גדולות בלי הלאמה, ויעשה הכל לשמור את הקפיטליזם האמריקני כפי שהיה.
ניהול כלכלי זה כמעט מבטיח כישלון הממשל בפתרון המשבר. פרנקלין דלנו רוזבלט, שהלך בשנתיים הראשונות בדרך של אובמה וחשש מפגיעה בהון הגדול, עשה תפנית בשנה השלישית לכהונתו כשראה כי מעשיו לא מסייעים, ושבר שמאלה, בהעדפת בעלות המדינה על בעלות פרטית. אובמה אינו רוזבלט, והוא לא הולך בעקבותיו.
כישלון כלכלי של הנשיא, בתוספת אי-הצלחה באירן ובאפגניסטן, יכולים להעלות לנשיאות אפילו את
שרה פיילין. מי שלא ייבחר, מבחינת נתניהו הוא ישיג את מטרתו. הפריץ והכלב ימותו, ויפסיקו לאיים על ישראל בסוף המלחמות.
