מר לפיד היקר,
ראשית אציין, כי למרות שאיני מכירך אישית, רואה אני מעין חובה להתייחס למסקנות שהעלית על גבי עיתון ידיעות אחרונות, מהפגישה שקיימת עם בחורים מישיבה תיכונית בפתח תקוה בראשותו של הרב שי פירון לפני כשבועיים.
ציטוט:
"יש לכם (הציבור הדתי) לזכור, מי בנה והקים את הארץ הזאת. מנהיגים חילוניים...". טענה מופרכת לדעתי מכל וכל. כי לשיטתך, ערים כמו פתח תקוה ורחובות למשל, שנבנו והוקמו על-ידי אנשים חרדים לדבר ה', יש לחרדים מעין "בעלות" עליהן ומי הם החילוניים לעומת מה שנקבע לפני 120 שנה - כאשר הוקמו הערים הללו... - טענה שלא באה לידי ביטוי בשום החלטה רצינית בדיונים המתקיימים חדשים לבקרים בנושאים שבין דתיים לחילוניים בערים הללו ובדומותיהן.
שנית, יש לי חדשות בשבילך. לא בזכות האבות המייסדים אנחנו כאן בארץ הזאת. כי אם בזכות מסירות נפשם של אבותינו מדורי דורות במשך 2000 שנות גלות בארצות נכר. כאשר הצרו לנו בגלל היותנו יהודים. בגלל יהדותנו גלינו, נשרפנו, עונינו, נטבחנו, ייסרו אותנו... ולמרות הכל "עם ישראל חי"! עדות שלמות בגלויות השונות שמרו על גחלת היהדות על קלה כבחמורה, יהדות תימן, מרוקו, אלג'יריה, אשכנז, תוניסיה וגרוזיה, ועלו ארצה מתוך אהבת הארץ וגעגועים אליה. על אלה ביכה רבי יהודה הלוי לפני כ-900 שנה וביטא תחושה אצילית זו החרותה בלב העם היהודי עד הלום, במשפט: "לבי במזרח, ואנכי בסוף מערב".
שורש כל אלה נבע מסיבה אחת ויחידה. אהבה וגעגועים לציון וירושלים. עליה התפללנו בתפילה חרישית במשך 2000 שנות גלות שלוש פעמים ביום
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים..." (מתוך תפילת שמונה עשרה). גם אבותיך ואבות אבותיך היו שם. הם חיו כך, הם התפללו וקיוו, הם עמדו בגזירות הקשות שריחפו מעל ראשם חדשים לבקרים. אילולא הם, לא היית קיים היום, מר לפיד! היית אולי נולד להורים אחרים ונקרא "ג'ו" או "מייקל" ולא היית צריך לטרוח לקרוא לעצמך "מתיוון" - כפי שהתגאית להיקרא, כי אז היית גוי מלידה, ולא בן לעם היהודי החוגג את חג החנוכה בארצו. חג של המכבים - המסמלים הכי מכל את מסירות הנפש וההקרבה עבור דתם - יהדותם. עבור מצוות התורה, חוקיה וערכיה, כנתינתם מסיני וללא עריכת שינויים בה חדשים לבקרים.
ואני שואל אותך, מר לפיד היקר. מהיכן שאבו אבותינו וקדמונינו את הכוחות הכבירים הללו? אילולא הם, היכן היינו היום? אילו הם היו משנים משהו מדרכם, האם היינו נפגשים כלל בארץ האבות?
ההיסטוריה היהודית אינה מתחילה רק מקום מדינת ישראל, כי אם שורשים עמוקים לה זה אלפי שנים. מתפלא אני עליך, דווקא אתה שנראה לי בחור אינטליגנטי, חושב, מקורי ויצירתי, כיצד אינך חושב על גאוני וגדולי העם היהודי לדורותיו. ממשה רבנו, הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים ועד ימינו אנו. כיצד יכול אתה להתעלם מכל אלה בהינף יד מבלי חשיבה מעמיקה בתורתם, בדרכם, באמונתם, באמונתנו?
אתה טוען, כי הציבור הדתי-חרדי אינו מכיר את אורח חייו של הציבור החילוני. ואני שואל אותך: האם אתה מכיר את הציבור החרדי, את התורה על מפרשיה, ערכיה, האוצרות האינסופיים הטמונים בה? הייתי אומר לך, הלוואי שהיית מכיר את אורח חייו של הציבור הדתי-חרדי כפי שציבור זה יודע דיו עליכם ועל אורח חייכם.
אני בן לעדה גאה. בן ליהדות גרוזיה המהוללה, עדה שמסרה את נפשה עבור שמירת התורה והמצוות. רבנים וגאונים, מנהיגי העדה, שהיוו עדות חיה לגיהנם שעברו הם וחבריהם גאוני יהדות גרוזיה במרתפי הק.ג.ב., שחלקם הוגלו לסיביר לבלי שוב, חלקם נורו למוות, חלקם עברו ייסורי גיהינום במרתפי הק.ג.ב. וכולי. הכל בשביל אהבת התורה וירושלים שהם החדירו בצאן מרעיתם. כך בנו עדה לתפארת. בזכותם אנו כאן! בזכות מסירות נפשם הגענו עד הלום. בלעדיהם המדינה יכלה להישאר בממדיה הצרים. איש לא היה פוקד אותה, אילולא האהבה העזה לציון וירושלים שבמשך אלפי שנים גדלו, אכלו, ישנו, חיו בגעגועים לארץ ישראל, בזכות מנהיגים שעשו זאת עבורנו.
אציין, כי על-אף ההסתייגויות הרבות שיש לי על דבריך, רואה אני בכל-זאת משהו חיובי במפגשים מסוג זה. הכרתי את אביך ז"ל, ואף הייתי איתו בקשר מיוחד בעבודתנו המשותפת כחברי כנסת. לא אחת שוחחנו בינינו על הנושאים של דת ומדינה, יחסי דתיים חילוניים. על-אף התהום שהייתה פעורה בינינו אידיאולוגית, חייב אני לציין כי היה בינינו כבוד גדול האחד לשני. גם לאחר פרישתי מהכנסת, בהיותו שר המשפטים בממשלת ישראל, וישנם לא מעט עדים לזה. אתה, בשונה ממנו, מנסה לערוך "דיאלוג" מסוים עם ציבור שונה ממך, דבר שיכול לתפוס תאוצה כלל-ישראלית. זה יחל רק במידה שתהיה הקשבה, הבנה וסובלנות הדדית. המטרה היא נעלה במיוחד לאור הרדידות הפושה בחברה הישראלית והבורות הנוראה הקיימת - שיש לעוקרן מתוכנה ולהפיח בה רוח חדשה של תקווה. אין לי ספק כי רק בדרך זו תצליח להפיק משהו חיובי שיכול לתרום באופן ממשי לציבוריות הישראלית על כלל גווניה השונים.
חושבני כי אינני היחיד מהמגזר החרדי הדוגל בגישה של הידברות ומפגשים עם מנהיגי הציבור החילוני, על-מנת לצנן את האווירה הקיימת בין המגזרים השונים, ועל-מנת לשמוע האחד את הצד שכנגד. סובלנות ואחדות (בשונה מאחידות) הן הבסיס לקיומנו כאן בארץ האבות.
קשה להקיף את כלל הנושאים והנקודות שיכולות לעלות במפגשים מסוג זה שהיית בו ואולי אלו שעוד יבואו. גם לא הייתה לי ציפייה שאשכנע אותך. אך את דעתי אמרתי ובתמצית. למרות שניתן היה לכתוב עוד רבות על אודות הדבר. עד כאן הפעם. עד לפעם הבאה, אולי.
