מקרה ציפי לבני, מצטרף לפרשת האלוף אלמוג וראש הממשלה לשעבר - שרון. ראש ממשלת אנגליה - הצהיר שהוא מטפל בשינוי החוק או דרך הטיפול בנושא. בשנים האחרונות, עשו להן מספר מדינות אירופה כמו בלגיה, ספרד, אנגליה - מנהג מגונה למדי, לחוקק חוקים מדינתיים, תחת הכותרת "סמכות אוניברסאלית". חוקים אלה, מאפשרים לבתי המשפט המקומיים, ע"פ תלונות של גורמים אינטרסנטיים, לרבות קבוצות קיצוניות, לבקש להוציא צווי מעצר לגבי מנהיגים של מדינות העוסקות בלחימה בטרור.
ומאחר שישראל - עסוקה בכך יותר מאחרים, ומאחר שישראל היא מדינה קטנה ולא מעצמה עולמית, היא יעד נוח יותר למשחק של מעצרים ע"פ חוקים אוניברסאליים אלה.
מקרה ציפי לבני לאחרונה ולפניה האלוף אלמוג, רמטכ"ל בוגי יעלון, ראש הממשלה שרון, הם חלק מהיעדים של קבוצות קיצוניות המנסות בדרך עקיפה זו להלחם בישראל, אם לא בשדה הקרב אז בבתי משפט.
האבסורד שבתופעה זו - שאותם מגישי בקשות לצווי מעצר, שייכים לגופים המנהלים מלחמת טרור עקובה מדם - בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי ולחוק המדינית המקובלות - והם הראשונים שרצים לבתי משפט.
מדי פעם - הם מקבלים עזרה ורוח גבית - מכמה שונאי ישראל במדינות אלה, ולצערנו ולבושתנו גם מכמה יהודים או אזרחי ישראל אוהבי הפלשתינים שמצטרפים לבקשות התמוהות האלה.
ראוי להדגיש - נקודה עקרונית בחוקים אלה, לפיהם חקירה ממלכתית פנימית או וועדת חקירה ממלכתית או דיונים משפטיים בנושא עוצרים וחוסמים את האפשרות למעצר.
דא עקא - לא כל פעולה לגיטימית שמבצעת מדינה ריבונית באמצעות צבאה, ונראה שנעשו כביכול חריגות, אוטומטית חייבים לפתוח בחקירה ממלכתית.
מדינה ריבונית, כמו ישראל, הנלחמת על קיומה ובטחונה, מול גלי טרור משתוללים, מול גופי טרור שלא מקיימים ולא כפופים לשום מסגרת משפטית, מדינה אינה יכולה להתקיים תחת איום של וועדות חקירה.
אם תהיה הדדיות - והטרור יכפוף עצמו לכללי משפט (דבר שלא נראה באופק), ניתן יהיה לדרוש, וועדות חקירה, במקרי חריגה.
מבחינת המשפט הבינלאומי - ספק רב, אם יש לחוקים האוניברסאליים של המדינות, תוקף מחייב, והם עדיין לא הוכרו ע"י הקהילייה הבינלאומית.
העיקרון שמדינה תוכל לשפוט אזרחים זרים, שאמנם נמצאים במדינתם, על עבירות שבוצעו על ידם, שלכאורה, במדינה זרה, כנגד אזרחים זרים - היא בלתי נסבלת, בלתי מבוססת משפטית ובעיקר מסוכנת.
אם הקהילייה הבינלאומית - תסכים למצב בו כל מדינה תחוקק חוקים אקסטריטוריאליים ובמיוחד כנגד אזרחים זרים, הדבר יביא
לכאוס משפטי בינלאומי.
ולכן לא פלא - שרוב מדינות העולם, לא עשו זאת ובמיוחד המעצמות הגדולות, שצבאותיהם עסוקים עדיין בצ'צ'ניה, עירק, אפגניסטן, ביחד עם גרורותיהן.
כך למשל: בלגיה נבהלה, הלחץ הבינלאומי שהופעל עליה ובמיוחד החשש ממשבר עם ארה"ב, לאחר שהוגשו מספר תביעות בבלגיה נגד בוש האב, (הנשיא לשעבר), על מעשים בתקופת כהונתו, כולל מלחמת המפרץ של 91 - בצירוף לחץ של מדינות נוספות שפחדו מתביעות - הביא את הבלגים לרסן את עצמם.
הפרלמנט הבלגי, ברוב קולות, הכניס תיקונים לחוק הסמכות האוניברסאלית - לפיו יכול, התובע הכללי ושר המשפטים למיין את התביעות ולהעבירם למדינות הנוגעות בדבר או לבית הדין הבינלאומי בהאג.
התוצאה המעשית של תיקון החוק, שחל רטרואקטיבית, שהתביעה נגד שרון ונגד בוש האב, מבוטלות. גם ישראל, פעלה נכון, כאשר הקימה קול צעקה דיפלומטי, החזירה השגריר להתייעצויות עד שהנושא יטופל ויתוקן.
לגוף העניין - חוק הסמכות האוניברסאלית - המאפשר לבלגיה לדון בתביעות כנגד מנהיגים אזרחים קציני צבא של מדינות זרות, שאין להם שום זיקה משפטית, אזרחית לבלגיה נוגד את כללי היסוד של המשפט הבינלאומי הפרטי והפומבי.
לכל מדינה יש זכות וסמכות על אזרחיה בתחומי מדינתה, ואם החוק הפנימי של אותה מדינה מאפשר לה על אזרחיה מחוץ למדינה לפי סעיפי חוק אקסטריטוריאליים - המוכרים וידועים במשפט הבינלאומי ובמשפט הפנימי המדינתי.
גם בישראל, יש מספר סעיפי חוק - המאפשרים לדון אזרחים ישראלים שעברו עבירות מחוץ לישראל - בישראל או לבקש הסגרתם לפי אמנות הסגרה בינלאומיות בין המדינות החתומות על האמנה - ואז לשפוט אותם.
כמו-כן, יש אמנות לפיהן אזרח ישראלי הנשפט במדינה זרה על עבירת פשע שביצע שם - יוחזר לישראל לביצוע המאסר שהוטל עליו.
לישראל יש גם סעיפים חריגים, לפיהם אזרח זר שפועל במדינה זרה במגמה לפגוע בישראל, ניתן לשופטו בארץ, כאשר יגיע אליה או יובא אליה. במלחמת לבנון, הועברו לישראל אזרחים שפעלו נגד בטחונה של ישראל, נשפטו או הוחזקו במעצר מנהלי והוחזרו אחרי שנים של מעצר אם ע"י בג"צ או הסדרים צבאיים.
כלומר, מדינה ריבונית, יכולה ורשאית להתקין חוקים להגנתה ובטחונה גם עם היבטים אקסטריטוריאליים - אך בעיקרון חייבים חוקים אלה להיות קשורים למדינה, לאזרחיה ובטחונה.
חוק השיפוט האוניברסאלי הבלגי וגם האנגלי - מנותק לגמרי מעקרונות אלה - ולכן זכה לביקורת חזקה כלל עולמית - במיוחד על-רקע העובדה שהיום יש לרשות הקהילה הבינלאומית
את בית הדין הבינלאומי בהאג, ואת בית הדין הפלילי בהאג - שישראל, ארה"ב ורוסיה לא חתמו על האמנה שלו, בשל החשש להעמדה לדין של קצינים וחיילים שפעלו ביוגוסלביה, צ'צ'ניה והשטחים בישראל. מדינות אלה, בראשות ארה"ב דרשו מתן חסינות לחייליה הפועלים מטעמה בצורה חוקית גם מחוץ למדינתם עפ"י חוק ולפעמים אף באישור בינלאומי.
לאור הצהרתו של ראש ממשלת אנגליה, גורדון בראון, יש להניח שגם היא תלך בדרך זו, לאמור תיקון שיאמר שרק התובע הכללי הבריטי הוא בעל סמכות לאישור צווים בנושא זה לגבי אזרחים ופוליטיקאים זרים.
הערות והרהורים בענייני דיומא: 1. יש הרבה מומחים, פרשנים פוליטיקאים, אנשי ציבור ופוליטיקאים
שמאיצים בממשלה, להגיע להסכם עם הפלשתינים לרבות ויתורים מרחיקי לכת.
2.
לכל אותם מומחים - כדאי להאזין לנאום של איסמאיל הנייה בעזה מול קהל של עשרות אלפים משולהבים - ממנו ניתן היה להבין כי מטרת חמאס היא
שחרור פלשתין - כל פלשתין.
3. כלומר: כל הסכם חפוז עם אבו מאזן - לא שווה את ערך הדיו - אלא יהווה שלב א' במטרה המוצהרת של חמאס (השולט בעזה עם נציגות גם ביש"ע) לחיסול מדינת ישראל.
4. ממליץ לקרוא את מאמרו של ארי שביט בעיתון הארץ (מיום חמישי 17.12) ואת מאמרה של סמדר פרי מעיתון ידיעות אחרונות, לפיה נגיע למסקנה שכרגע יש למעשה
שלוש מדינות לשני עמים (עזה - יש"ע וישראל).
5. ההתנפלות הברוטאלית על שר האוצר שטייניץ - שטען נגד בג"צ על אי התחשבות באוצר בפסיקותיו - הייתה מוגזמת. יש בסיס לדבריו, האוצר כמו בטחון המדינה ראוי להתחשבות. הפסיקות בבג"צ המיגון בשדרות, הן דוגמה לכך.
