שתי נקודות תרבות משמעותיות,
"בית העיר" ו
גלריה ליטבק - שני עולמות נפרדים - נפתחו בתל אביב בימים האחרונים. כל אחד מהם מעלה את מפלס התרבות התל אביבי-ישראלי בכמה דרגות. אפשר להגיד בוודאות כי דצמבר 2009 הוא חגיגה של תרבות, אמנות ויופי. להלן פירוט של שני מוסדות מופלאים שנפתחו כאן כדי להישאר.
גלריה ליטבק ותערוכת אמני הזכוכית המופלאים אילו ליטבק היה פותח גלריה בדיוק כזו. במנהטן היו כל הניו-יורקים רצים לראות את הגלריה ואת התערוכה הנוכחית. גלריה ליטבק, המשתרעת על 1,000 מ"ר עם תקרות בגובה 5 מטרים, נפתחה במגדל המוזיאון ברחוב ברקוביץ 4, ומשקיפה מן המגדל אל בניין מוזיאון תל אביב מצידו האחורי. גשר עץ מוביל ממנה אל בית המשפט המחוזי. ברקע עוד שני מגדלים ושמים תל אביביים. העיצוב והתאורה במקום הם של משרד אדריכלים גוטסמן מתל אביב. גלריה ליטבק משנה את המושג התל אביבי בנושא גלריה. בעיר בה רוב הגלריות ממוקמות בחללים קטנים של דירות מגורים לשעבר, העצמה הארכיטקטונית, בעלת כוחניות של המאה ה-21 במבט החוצה ופנימה יש בה קיום הבטחה גדולה.
תערוכת 23 אמני הזכוכית המעולים מכל העולם, היא אירוע אמנותי לא שגרתי, לא רק בתל אביב אלא בכל בירה אירופית ואמריקנית. אמנות הזכוכית, מהעתיקות בעולם, מיוצגת פה בביטוי העכשיווי שלה, על-ידי המוכשרים והטובים העובדים באמנות נדירה זו. איטליה, ארה"ב, צ'כיה ושוודיה מיוצגות על-ידי יצירות מרגשות בסגנונות שונים. לאיטליה מסורת ונציאנית ארוכת-ימים באמנות הזכוכית; בצ'כיה ובשוודיה יוצרים בזכוכית מאות שנים.
בין האמנים: האוורד בן טרה, ברטי ואליין, לינו טאגליאפייטרה, דייל צ'יהולי הזכור לטוב, יירנה ז'רוטובה, טוביאס מור, וויליאם מוריס, ועוד רבים. משחקי האור של הזכוכית, עושר הטכניקות, הרעיונות והנושאים המגוונים יעניקו לכם התרגשות, בין השאר בשל ההזדמנות הנדירה בה זוכים שוחרי יופי לאמנות-זכוכית בכלל וברמה זו בפרט.
רוב היצירות מיועדות למכירה ומחירן נע בין 6,000 דולר למאות אלפי דולרים! עוצמת הגלריה ותוכנה שווים למחירי היצירות.
מולי ליטבק, ישראלי בעל אתרי אינטרנט, שעשה הון בשנים האחרונות, חזר לארץ ומייעד את הגלריה שתציג תערוכות מתחלפות - לא רק בתחום הזכוכית - לקהל שיגיע לתל אביב מכל העולם. כאמור, לאוהבי אמנות ולרוכשיה יש סיבה טובה להגיע לתל אביב.
בית העיר בניין עיריית תל אביב הישנה ברחוב ביאליק בתל אביב נפתח לקהל התל אביבי, לאחר שיפוצים ממושכים. בית זה יהיה לאבן שואבת, לתל אביבים הוותיקים, החדשים, לישראלים הבאים לביקור בתל אביב, לתיירים אוהבי נוסטלגיה, לאוהבי ארכיטקטורה, אגדות, רומנטיקה וגעגועים לימים שהיו.
הבניין, בסגנון האקלקטי שאפיין את הבנייה בתל אביב, עד שנות ה-30', נבנה כבית מלון על-ידי האדריכל משה צרנר בשנת 1925 עבור משפחת סקורה מתל אביב והושכר על-ידי עיריית תל אביב בשנה זו. העירייה שכנה בבית עד שנת 1965, אז עברה למשכן הנוכחי.
השיפוץ היפהפה ששמר על המבנה המקורי מעניק למבקר בית יפה-טעם, בצניעותו, בחינו, בתקרות הגבוהות, בחלונות המוארכים, במרפסות ובגרמי מעלות אלגנטיים. שלוש קומות עם גג הנשקף על לב תל אביב.
לבניין כניסה בת שני גרמי מעלות משני הצדדים, מול כיכר לבנה ומזרקה עגולה רגועה. הבתים הסמוכים הוא בית המוזיקה של פליציה בלומנטל, בית ביאליק, בניין באוהאוז לבן ובו מוזיאון קטן לאמנות הבאוהאוז בריהוט ובעיצוב, ובמרחק עוד צעד, בית ראובן. שכונה ציורית כמו ציוריו של גוטמן, של עיר קטנה ואנשים בה מעט, של ימי התום.
מבקרי המוזיאון הזה מוצאים את חדרו האותנטי של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה המיתולוגי, וכן אוספי תצלומים - ברובם בשחור-לבן, שנתנו למוזיאון מתוך אלבומם האישי של ותיקי התושבים של תל אביב, החל משנת 1920 ועד שנות השישים. תל אביב על ילדיה, דייריה, רחובותיה, בתי הקפה וכמובן שפת הים הנצחית.
