נושא סכנת הרוב הדמוגרפי הפלשתיני בתחומי מדינת ישראל מעסיק את הציבור בארצנו מזה למצער כ-20 שנים ללא הפסקה. דמוגרפים מלומדים וגם שאינם כאלו מוכיחים לנו באותות ובמופתים כי עלינו "להתכנס" בתוך עצמנו, כמצוות מכבסת המילים המלומדה, ולא - יבולע לנו משיטפון פלשתיני אשר יטביע את החלום הציוני.
מאידך-גיסא, ישנם מומחים, מוכשרים לא פחות, הטוענים כי לא כצעקתה. ולגבי דידנו האזרחים, הרי שהמושבעים עדיין בחוץ בהקשר למי צודק בוויכוח.
מכל מקום, ברי הוא לכל בר -בי-רב כי מהלכיה המדיניים של ישראל, מהם מספר שוברי-קיום, ממש כך (הסכם אוסלו וגירוש גוש קטיף), משך שני העשורים שחלפו, נשענים כולם על ההנחה כי הדמוגרפיה הפלשתינית מהווה סכנה לקיומנו ויש לעשות מעשה על-מנת למונעה.
קיימת גם הסכמה הן בציבור והן בכנסת כי תיקון תקנות אשר ימנעו את שיטפון הסכנה הדמוגרפית, הינו בגדר כללי המשחק הדמוקרטיים באשר הדמוקרטיה אינה חסרת-אונים ומסוגלת וחייבת להגן על עצמה והציבור החי תחת מטרייתה.
משך השנים נמנע בבג"צ השיטפון הדמוגרפי הישראלי על חודו של קול או כך בקירוב, בין הרואים ב"חוק האזרחות" את סיכולן של "זכויות האזרח הערבי בישראל" (מדוע איננו נדרשים לעולם לזכויות האזרח היהודי? משונה, לא?). דא-עקא, אין כל ביטחון כי מחר או מחרתיים יגבר קולם של מחייבי כניסה חופשית של פלשתינים לתחומי מדינת ישראל בבית המשפט העליון (כמו גם תוכנית יוסי ביילין לפתיחה כוללת של גבולות הארץ להגירה פלשתינית בהסכם טאבה), ויתממש הסיוט של אזרחי ישראל שיהיו נאלצים לעמוד מול וכנגד שיטפון דמוגרפי פלשתיני, על כל המשתמע מכך.
בית משפט כסכנת קיום לעם בכך שעתידה וגורלה של מדינת ישראל לשבט או לחסד נשען על חודו של קול בבית המשפט העליון, קול זה, יהיה אשר יהיה, הופך את מוסד זה וזרוע הבג"צ שלו לבעייתה של הדמוקרטיה הישראלית, בנצלם באורח ציני ונכלולי את המחטף הפרלמנטרי של "הכל שפיט" ובהשתמשם, תוך שמוסיפים בכך חטא על עוון, שימוש "קוזי-נוסטרי" בפרקליטות המדינה כזרועם השלטונית הביצועית על מדינת ישראל.
בית משפט זה העמיד עצמו כמהווה גם סכנה קיומית ברורה ונחרצת על מדינת ישראל, בכך שנרמז כפי הנראה לחברי הכנסת כי ראוי להם שיסירו את הצעת "חוק האזרחות" שעמד לבחינת ועדת השרים לחקיקה, ולא - יתקבלו העתירות העומדות בבג"צ כנגד החוק (עיתון הארץ, 20.12.2009), מצב שיפתח את הדלת לזכות השיבה הפלשתינית. דהיינו, בית המשפט העליון סוחט (אונס) החלטות פוליטיות על הכנסת, התואמות האג'נדה הפוליטית של חבריו.
ניתן להשוות את התנהלות בית המשפט העליון (ובקיצור: "בה"ה") ובג"צו אצלנו להתנהלותה של אירן בכל האמור לנושא הגרעין. אירן אינה חייבת שיהיה בידה נשק גרעיני זמין, כל שעליה לעשות ואכן זאת הינה עושה בכישרון רב, הוא להניח לנו ולעולם להאמין כי קיים בידה נשק גרעיני ובנוסף להניח לנו להאמין כי הינה "מטורפת" מספיק על-מנת להשתמש בו. בעשותה זאת ובלא שתשגר ולו טיל אחד נושא ראש קרבי מכל סוג שהוא, תצמצם אירן באורח אנוש את החלופות העומדות בפני ישראל במלחמתה עם אויביה ותהפכנה הלכה ולמעשה למדינה אימפוטנטית הנתונה למשיסת אויביה.
כך בדיוק נמרץ פועל "בה"ה". מוסד זה שולט במדינת ישראל לא בזכות קריעת חוקי הכנסת והשלכתם לפח מעשה יום ביומו, הללו כמובן שאינם עושים זאת כך. אך נושא "הכל שפיט" ומספר הפעמים, אפילו מצומצם, אשר בוטלו או הוסבו חוקי הכנסת בתואנות משפטיות עלומות שונות, האפשרות כי הללו אכן ינקטו בפעולות משתקות-ריבון אלו, מסרס את עבודת הכנסת והממשלה ומעמיד את מוסד בית המשפט העליון כשליט-על על מדינת ישראל. נוצר מצב בו מוסדות השלטון בישראל פוזלים לעבר ה"בה"ה" בכל מעשיהם ולמעשה מקבלים הנהון (יש הטוענים כי אף יותר מהנהון), של הסכמה או דחייה מהשופטים "העליונים", אשר הפכו עצמם בכך לשליטים שאינם נבחרים ואינם נתבעים לדין וחשבון על מעשיהם לעולם, אך קובעים ללא עוררין את התנהלותה של מדינת ישראל וזאת אל פני הריבון הוא העם ונציגיו בכנסת והממשלה.
ארגונים פוליטיים "חדשים" פעילות בנוסח "הכל שפיט" הננקטת מעשה יום ביומו על-ידי ה"בה"ה" דומה להתנהלותה של התקשורת במדינת ישראל. מה עושה מנחה פוליטי באחד מערוצי המדיה כאשר הוא מעוניין להסתיר את נטיותיו הפוליטיות או מנוע מלחושפן (עקב חוק וכללי רשות השידור), אך מאידך-גיסא נתון לדחף שאינו בר-כיבוש להפיצן? פשוט למדי. הוא מזמן לאולפנו אך את אותם אלו הזהים לו בדעותיהם, מוודא בתדריך הקודם לראיון כי המרואיין ימלא את התפקיד שיועד לו, ומעלה אותו לשידור תוך שמפיץ בכך את דעות עצמו על-ידי המרואיין המשמש לו לצורך העניין כ"אידיוט מועיל". אכן נכלולי להלל, אך זהו ניצול פירצה בחוק (עדיין) שאין מקומו בדמוקרטיה.
כך בדיוק נמרץ פועל הבה"ה. בכך שנוקט במדיניות (השימוש במונח "מדיניות" אינו בכדי), של "הכל שפיט", מזמין הבה"ה ובג"צו את אלו שהינו מעוניין בהפצת דעותיהם, התואמות את האג'נדה שלו עצמו, להגיש "קובלנות מתואמות" וכמובן פוסק במרבית המקרים לטובתם.
נוסיף כי השיטה אף יותר משוכללת. תביעותיהם של אלו אשר דעותיהם נוגדות את אג'נדת הבה"ה ובג"צו נדחות באורח שיטתי ומגישיהן מובלים בכך עם הזמן למסקנה המתבקשת, כי יהיה זה חסר טעם ותועלת מצידם להמשיך ולפנות לבג"צ לקבלת סעד משפטי. בכך הופך נושא "הכל שפיט" לחלקו של ציבור אחד, חד-אג'נדתי, חלקו של מיעוט זניח בעם אך שולט עליו דרך הבה"ה. אכן, הללו, המדיה ומערכת ה"בה"ה" הינם ארגונים פוליטיים לכל דבר ועניין.
האם רובנו מודע לאותם זרמים תת-קרקעיים המנתבים למעשה את פעילול ה"בה"ה" כנזכר לעיל? כמובן שלא, באשר הינם נסתרים מעיני הציבור בשקדנות רבה. ניתן להמשיל זאת לתופעת האגמים הגדולים החוצצים בין קנדה לארה"ב. על פניו, מוזר הוא כי למצער אין בנמצא נהרות איתן עצומים המזינים את האגמים הענקים-המתוקים הללו אשר עולים בשטחם על שטח המזרח התיכון. זוהי כמובן אך טעות אופטית. הנהרות האדירים אכן שרירים וקיימים, אך הם זורמים בשצף קצף מתחת לפני הקרקע הבזלתית וגורמים להיקוות המים המתוקים האדירה הזו (המנוקזת על-ידי נהר-העל האדיר הסט'-לורנס לעבר האוקיינוס האטלנטי). זהו המשל, והנמשל הינו התנהלות ה"בה"ה". פעולותיו תמיד-תמיד נעשות במחשכים ובהסתר, השקיפות במוסד זה כלל אינה קיימת וזה חלק מסוד כוחו. האפלה נראית כמיטיבה עימו, זו מאפשרת לו לשלוט על הריבון בלא שיגרום לריבון להתקומם באמצעות נציגיו בכנסת. על חיטוי חטאים שונים באור השמש לא שמעו שם מעודם.
חיבוב "עדאללה", "בצלם", "שלום עכשיו" ודומיהם אפשר גם כי ה"בה"ה" העמיד במכוון ותחת תכנון מוקדם את ההחלטה הסופית בנושא "חוק האזרחות" בשנת 2006 על חודו של קול על-מנת לרמוז, לאנוס אם תרצו, את מדינת ישראל להגיע לפתרון של (שוב כביסת המילים הזו) "התכנסות" לגבולות 1967, התואם את האג'נדה הפוליטית של חבריו (אנו סומכים בעניין על פוליטיקאי-העל
אהרן ברק). זוהי אפשרות מחרידה, מזעזעת אושיות מדינה, באשר להתנהלות הפוליטית של "הבה"ה", אך בהחלט דומה שמחזיקה מים ואין לשללה על הסף.
במה הדברים אמורים, הפעם. "חוק האזרחות" אשר נפסל בידי ועדת השרים לחקיקה, אמור להעביר את תקנת השעה הקיימת היום בנושא, למצב של חוק יסוד ובכך למנוע שינויו בגחמות שופטים, אשר האג'נדה שבידם אינה ברורה כל צרכה, או פוליטיקאים במיעוט ההופכים לרוב באמצעות סחיטה ולחץ פוליטי (מיצובישי כבר אמרנו?), להחליט החלטה אשר תקעקע את אושיות קיומה של מדינת ישראל. שהרי פתיחת השערים בלא מעצור לנישואי ערבים-ישראלים עם בחירי/ות ליבם ממדינות אויבות לנו תאפשר הלכה ולמעשה את זכות השיבה הפלשתינית בדלת האחורית. זו גם הסיבה כי ארגון/עמותת "עדאללה", אשר פועל מזה שנים ובמימון ממשלות זרות (כולל, כפי שנרמז, ממדינות ערביות אויבות לישראל), באורח משפטי במרץ רב לקעקע את קיומה של מדינת ישראל היהודית ולהפכה לפלשתינית, היה בין הקופצים לשתדלנות בין חברי הכנסת לביטול ההצבעה על החוק. אכן הבה"ה נמצא בחברה "טובה" ואכן, עתירותיו של "עדאללה" (ושלום עכשיו, ומוסאווה, ובצל"ם ו..., ו..., ו...) זוכות שם לחיבה ולתמיכה רבה.
כמובן של"בהלת" חקיקת "חוק האזרחות" גרם הבה"ה בעצמו בכך שהניח את כל עתיד מדינת ישראל וסיכויי קיומה על חודו של קול, במקום להעביר אמירת רוב פרגמאטית וערכית בו זמנית, בנוסח: "אין זכות השיבה דרך נישואין עומדת על הפרק, לפחות לא בשלב בו ישראל נאלצת לעמוד בפני אויביה דבר יום ביומו. לכשישתנה מצב זה, יהיה ראוי לבחון את התנאים שהובילו להגבלות הנישואין עם אזרחי מדינות אויב שוב. בכל מקרה תיבחן הזכות האזרחית לנישואין מדי חמש שנים על-מנת לעמוד על השתנות מצב הסכסוך בין ישראל לפלשתינים ומדינות ערב, ומצב זה ייקבע על-ידי המצב החוקי והמעשי השורר בין המדינות, אשר אפשר שיהיה מצדיק שינוי בחקיקה להתרת הנישואין משני עברי הגבול".
שרידות = גזענות? כמובן שישנם תמיד אלו הצבועים בינינו העורכים השוואה בין חוק האזרחות לגזענות. האם שאיפה לשרידות ולהגנה עצמית יכולה להיחשב כגזענות? ואפילו שישנם אי-פה אי-שם המהגגים-גזענות והשואפים לשלב נטיות אישיות גזעניות עם "חוק האזרחות", הרי שהם מיעוט שבמיעוט המבוטל ובטל בשישים. רובנו ככולנו רואים בחוק זה כפי שאכן הינו - הגנה עצמית ושאיפה לשימור קיומנו במרחב בו קיימים כחצי מיליארד אויבים השואפים יום וליל להשמידנו, פשוטו כמשמעו. אנו נהיה מוכנים להיות ליברלים, נאורים ואוניברסלים ללא הגבלה, משיגור זאב עם כבש, עד אז "יפי נפש" יקרים ומנותקים שלנו, תרגיעו.
באם יפעל הבה"ה באופן רציונלי התואם את מצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל, הרי שלא יהיה כלל צורך בהכלת "חוק האזרחות" כחלק ממערכת חוקי היסוד של מדינת ישראל, אך במצב שיצר ה"בה"ה" דומה שאין מנוס מכך.
חשוב לציין כי "חוק האזרחות" אינו בא, ואסור שיבוא, במקום חקיקת "חוק הגירה" כהלכתו עבור מדינת ישראל. אלא שתיקונו של חוק זה אפשר שיימשך שנים ובדין, באשר יש להשקיע בו תובנות מתחומים רבים ביותר וכך נחוצות היו הוראות השעה וכעת, כאמור לעיל, גם חקיקת "חוק האזרחות" עד שיחליפו "חוק הגירה" נאות.
אין באמור לעיל לגרוע כהוא זה מחשיבותה הרבה של מערכת המשפט ושלטון המשפט בכל מערכת שלטון דמוקרטית, אך יש לסייג. המדובר הוא בשלטון החוק, שלטון המשפט ולא שלטון השופטים. אנו כבר יודעים כיצד "הכוח הוא משחית וכוח אבסולוטי משחית באורח אבסולוטי", בכל האמור להתנהלות בני אנוש, כבר עברנו את אהרן ברק ועדיין תקועים עם ביניש. מערכת המשפט הינה חיונית לדמוקרטיה כל זמן שנמצאת באיזון קרוב למושלם עם שאר רשויות השלטון. בהיעדר חוקה ומשהופר האיזון, כפי שאכן קורה במדינת ישראל, הרי שהופרה וסוכלה הדמוקרטיה, ועלינו לצאת חוצץ נגד תופעה מחריבת אושיות קיומנו זו.
