ניר דבורי, פעם שנייה

אני לא יודע על מה חשבו נועם ואביבה שליט כשראו בטלוויזיה ב-2004 את המחלוקת סביב עסקת טננבאום. יכול להיות שתמכו, יכול להיות שהתנגדו, ואפילו יכול להיות שהתווכחו ביניהם. אני כן יודע, שאלה שהתנגדו, ובכללם ציפי לבני, עשו זאת, רק משום החשש שעסקת טננבאום תפיל את השמיים על משפחת שליט. וזה בדיוק מה שקרה. באותם ימים, אלה שתמכו, ראו בטלוויזיה את הדמעות של ילדי טננבאום, לא את פניהם של אביבה ונועם שליט. בדיוק כמו שאלה התומכים בכניעה לחוטפי גלעד, לא רואים את פניהם של הורי החטוף הבא. הריטואל הזה ברור, וההסתמכות על צה"ל שיידע למנוע חטיפות בעתיד, אין לה על מה להתבסס. השגרה היא האויב של הערנות, ולחוטף יש את יתרון ההפתעה. לא צריך להיות קורבן כדי להבין את זה. מספיק להיות רציונאלי. עסקת טננבאום הייתה בלתי-מוסרית בעליל. אביבה ונועם שליט הם קורבנות שלה. ברור שכניעה לחוטפים לא הייתה באה לעולם אלמלא הלחץ של התקשורת. בלי הגיבוי שלה, המחאה של האזרחים (למען שחרור גלעד) הייתה מתפוגגת, והקברניטים היו חושבים על דרך אחרת, כדי לעקור אחת ולתמיד את הרעיון המטונף הזה לחטוף בני אדם. מנקודת מבטם של החוטפים, חטיפה של יהודי ישראלי, היא הפנטזיה האולטימטיבית. אבל רק ישראלי. יהודי לא מספיק. צריך להיות יהודי, ישראלי, עם תעודת זהות כחולה ופספורט ישראלי. יהודי עם פספורט אמריקני, לא מספיק. ניר דבורי יודע את זה. "הלכתי לארכיונים וגיליתי שיש נטייה להלך אימים על הציבור", הוא אמר אתמול לרמי איגרא ולד"ר גיא בכור (חדשות בוקר, ערוץ 2, 22.12.09). גם לי יש ארכיון. הלכתי, ודליתי משם את הכתבה ששידר בערוץ 2 שבועיים לפני שגלעד שליט נחטף (11.6.06). בכתבה הוא מספר לצופים על חטיפתו של הסטודנט היהודי בנג'מין פישביין, שרק בזכות הפספורט האמריקני שהיה מכיסו, הוא שוחרר אחרי שש שעות. ניר דבורי לא מסתיר את תמיכתו בכניעה לחוטפי גלעד. כשהנושא עולה, הוא מכניס את הרפיסות שלו לוויכוח עם אורחים באולפן, שמביעים דעה נגד העסקה. אתמול זה היה עם רמי איגרא וד"ר גיא בכור, שני מומחים בתחומם. שמענו אותו בעבר מסביר לנו הילידים ש"הפקרת" גלעד תוריד את המוטיבציה לשרת. למר דבורי אני מציע שיסתכל בכתבה ששידר ביוני 2006. אולי אחרי שתיים-שלוש צפיות, האסימון יירד לו...