המדינה פועלת כעת כקליפה חלולה שאין בה כל תוכן ומהווה איום ממשי על חירותם ובטחונם של אזרחיה. ההתנהלות השלטונית חושפת מנגנון המתמקד ברדיפת אזרחים באמצעות צווים מרושעים, שכדי לאוכפם מתגייס בית המשפט העליון בחדווה ובגלגול עיניים כרשות על-ערכית.
בפרשת הרב מאשדוד הורה בג"צ ב-ה' בטבת (22.12.09) לרבנות הראשית לישראל להסמיך בתוך 30 יום רב מטעמה שיעניק תעודת כשרות למסעדה בבעלות יהודייה משיחית באשדוד, במקום רב העיר יוסף שיינין, המסרב עקרונית להעניק את התעודה. בכך דחו השופטים את טענת העותרים לביזיון בית המשפט מצידו של שיינין, שמאז שחויב להעניק תעודה, לפני כחצי שנה, לא עשה זאת. השופטים, ריבלין, ג'ובראן ופרוקצ'יה, קיבלו לכאורה את עמדת רבה של אשדוד, ולפיה הוא מוכן "להיתלות על עץ ובלבד שלא לחרוג מפסיקת השולחן-ערוך ולכן מסקנתם הייתה, כמצופה, להחליפו ברב מטעם.
מובן מאליו שעל הרבנות הראשית אסור לציית לצווי בג"צ כפי עמדתו של הרב הראשי שלמה עמר, והיא גם חייבת להתמיד לנקוט בעמדה זהה לגיבור תורת ישראל, גיבור העם היהודי, הרב שיינין, ממש כפי שהיו צריכים לנקוט בעמדה זהה רבני ההסדר שלמרבה הצער, על-אף כל הניסיון הקשה, לא היו צריכים להיכנע לטרור ולהטביע את תלמידיהם בהחלטתם.
פרשת צווי ההקפאה וההנחיות הבלתי חוקיות לצבא ליישומם מעידה כי אזרחי המדינה הפכו ליעד לשיסוי. לכאורה רק תושבי יהודה ושומרון הם נטולי כל זכויות אדם, כפי שכבר הוכחה ההתעללות הקולקטיבית בפרשת ההינתקות, כשעל הפשע הנמשך הזה נוהגים לכפר בהסתפקות בדמעות תנין תוך כוונה זדונית להמשיך בביצוע.