|
ריצ'ארד גולדסטון [AP]
|
|
|
|
בכתבה במסגרת "מבט שני" (23.12.2009) במלאת שנה ל"עופרת יצוקה" הפריכו גורמי צה"ל את הממצאים של דו"ח גולדסטון. אם ככה, מדוע סוף מחשבה במעשה תחילה. מדוע לא שיתפנו פעולה עם הוועדה וצה"ל היה מביא בפניה את הממצאים שלו. ומדוע, כפי שנמסר בכתבה, "ישראל שיתפה פעולה בעקיפין" עם וועדת גולדסטון ולא במישרין. לעתים נדמה לי שאנו שייכים לאותו זן שיש לו אויב גדול יותר מן האויב בחוץ. האויב בפנים, לא בחברה הישראלית אלא במדיניות העקלקלה. | |
|
|
|
אלביון הוא שם שנתנו היוונים לבריטניה עוד לפני הספירה, לשם הזה נוסף במרוצת השנים, תאור הגנאי "נכלולי", כאשר אותם איים בריטיים קטנים הפכו לאימפריה, על כול התככים, הצביעות והניצול שקשורים בניהול אימפריאלי. אלה הפכו לשם דבר עד כדי הענקת התואר "אלביון הבוגדני" ( במקור לשון נקבה) Perfidious Albion והנה רשימה עדכנית קצרה: הבריטים חמסו את כל העולם, ודיכאו את כל האומות, שהם שלטו עליהם, המוזיאון הבריטי מחזיק ביצירות שדודות מכל רחבי העולם, שומרים בריטיים במחנה המעצר באפריקה ירו סתם כך לתוך קהל האסירים היהודיים, שהוגלו מהארץ. בדיונים בבית-הדין האירופאי לזכויות האדם נחלה בריטניה תבוסה אחר תבוסה, חוקי בריטניה ונהליה נקבעו כבלתי-חוקיים וכמנוגדים לזכויות האדם בצפון אירלנד. באיי פוקלנד מתגלים לאחר 25 שנה קברי אחים של שבויים ארגנטינאים, שחיילים בריטיים הרגו אותם בהיותם כבולים. ויש עוד. לחלק מכול אלה יש ללא ספק שמץ של אמת, אך זאת הכללה מרחיקת לכת. הסטיריוטיפים על אנגליה הם לא רק שלנו אלא בחלק מהם יש לנו שותפים בעולם. בכול הנוגע לדימוי של אנגליה, ככה כותב, בין השאר העיתונאי מרקוס טנר Marcus Tenner ב-4.12.2008 באתר Balkannsight comm. : וזאת הדעה הנחרצת כפי שהיא משתקפת בעיני האנשים: "אנחנו (האנגלים) צבועים, או לכול הפחות מבטיחים ולא מקיימים " אלביון בוגדני" כפי שקובעת האמירה הצרפתית הישנה. אמש האזנתי לתוכנית ב-בי בי סי בשם "מאחוריי דלתיים סגורות" שבעצם ניתן היה לכנותה "ההיסטוריה הסודית של מלחמת העולם השנייה", סדרה שרצה במשך כמה שבועות. הפרק שלו האזנתי נגע ליחס בריטניה כלפי פולין, והבטחתו של ווינסטון צ'רצ'יל לגנרל אנדרֶס (מפקד הכוחות הפולניים שלחמו לצד בעלות הברית- צ.ג) בשנת 1943 במילים אלה: "אל תחשוש. נכנסנו למחמה בגלל פולין, ואנחנו לא ננטוש אתכם". מה גם שהסרט גילה מה עבר על פולין בכלל וורשה בפרט מידי הנאצים ואחר כך מידי הקומוניסטים של סטאלין. אז איך ניתן לקרוא לזה מלבד "בוגדנות". אבל במהלך הסרט התיעודי המהימן, ואני יכול להוסיף על כך את הידע שלי כעיתונאי חוקר, שהבריטים, עם כל רצונם העז, לא יכלו להגיע לפולין. הרוסים הקדימו אותם. כוחות בעלות הברית כן יכלו להגיע לפרג, והם אכן רצו לשחרר אותה, אלמלא החליט רוזוולט לוותר על צ'כוסלובקיה לרוסים, לאחר ששוכנע שאפשר לסמוך על מילתו של סטאלין שהוא לא יכפה את הקומוניזם על צ'כיה. ( על כך אני יכול להוסיף- כמי שחקר את הסכמי יָלטָה, שרוזוולט, בעיקר בשל מחלתו שקרבה את מותו, רצה לראות סוף למלחמה בחייו, וכניעותיו לסטלין נבעו מצרוף האמון שהוא נתן בסטלין, למורת רוחו של צ'רצ'יל, ומצבו הבריאותי המתדרדר- צ.ג). במאמרו מצביע טנר על כך כי הבוגדנות כביכול של הבריטים כלפי הפרוטסטנטים האיריים, הקרואטים הסרבים, ואחרים, לא היה לה בסיס, מפני שבפועל לא היו הבטחות כלל, ולכן לא הייתה הפרה. "אולם פולין הייתה בגידה, וזאת צריכה לעמוד כעצם בגרוננו. וזה מראה בין היתר את לבה הרחב של פולין בכך שלא נטרו לנו איבה". חזרה אלנו. אם אכן יש לנו טענות לאירופה בכלל ולבריטניה בפרט, וחלקן לא נטולות בסיס, הרי אלה נבעות בראש וראשונה ממעשה ידינו להתפאר. לדוגמה בכול הקשור ל"עופרת יצוקה", מבצע מוצלח ומוצדק בעיני, אשר נכשל כישלון חרוץ בהסברה, והסברה- תעמולה- היא כיום חלק מן המערכה הצבאית ותוצאותיה. כבר ציינתי בהזדמנות קודמת כי ההצלחה שבה התפאר דובר צה"ל במניעת סיקור עיתונאי, הייתה בחזקת "ניצחון פירוס". שערו בנפשכם שעיתונאים ישראלים ובעיקר זרים מעבירים צילומים ממקומות ירי של החמאס ליד בתי חולים ומסגדים. היה והחמאס לא היה מאפשר, התקשורת העולמית הייתה מדגישה שהצילומים לא נעשו מכיוון שהחמאס מסתיר את עובדת השימוש במקומות קדושים או במרכזים רפואיים להסתרת עמדות ירי. על כך הוספנו בהחרמת וועדת גולדסטון. אילו שיתפנו פעולה עם הוועדה והיא הייתה מבקרת בשדרות, באשקלון ובכול אותם מקומות שהוו מטרה לירי מרגמות ורקטות במשך שנים, וחבריה היו נפגשים עם התושבים ורואים גם את ההרס, הדוח ללא ספק היה חיובי יותר. מכול מקום פחות חד-צדדי. יתרה מזאת, נציגי הממשלה ומערכת הביטחון יכלו לומר לוועדה כי הוטל על צה"ל לבדוק את הפגיעות בחפים מפשע, והפעולות שעשה צה"ל כדי להימנע. גם זה מן הסתם היה מסיר מאיתנו חלק מן האשמות. הרי כל שהדוח מבקש, בשלב זה, זאת חקירה, גם אם זאת פנימית. אבל אנו בסכלותנו שיחקנו ברוגז והחרמנו את הוועדה. ולאחר מכן כאשר ראש ממשלתנו ה"כן ולא" שלנו רמז שיש נכונות לבדיקה, צה"ל באמצעות שר הביטחון הטיל ויטו. מבחינה זאת, התבטאותו של ההיסטוריון הבריטי סר מרטין גילברט בריאיון עם יעקב אחימאיר ("רואים עולם") כי גולדסטון לא נהג כמשפטן, אינה רלוונטית עכשיו. גם היא ירייה באוויר לאחר שהסוסים ברחו מן האורווה. בכתבה במסגרת "מבט שני" (23.12.2009) במלאת שנה ל"עופרת יצוקה" הפריכו גורמי צה"ל את הממצאים של דוח גולדסטון. אם ככה, מדוע סוף מחשבה במעשה תחילה. מדוע לא שיתפנו פעולה עם הוועדה וצה"ל היה מביא בפניה את הממצאים שלו. ומדוע, כפי שנמסר בכתבה, "ישראל שיתפה פעולה בעקיפין" עם וועדת גולדסטון ולא במישרין. לעתים נדמה לי שאנו שייכים לאותו זן שיש לו אויב גדול יותר מן האויב בחוץ. האויב בפנים, לא בחברה הישראלית אלא במדיניות העקלקלה. במערכת הגומלין בינינו לבין הפלשתינים, כאשר, כפי שהצבעתי פעם, כול צד יוצא נשכר מאיוולתו של הצד השני, הפלשתינים היו צריכים להיות מטומטמים לחלוטין שלא לנצל את המשגים שלנו, והם לא מטומטמים. משום כך כאשר אנו צועקים חמאס או חמס, זה נשמע כמו במשל לה פונטיין כאשר הזאב נמצא למעלה ומאשים את הכבש שנמצא למטה בזיהום מקור המים. וכאשר הכבש מנסה להסביר לזאב את האבסורד, שכן הוא למטה, עונה לו הזאב: מה זה משנה, אני הזאב.
|