במערות הר חברון

בִּפְרוֹס הַמֵּאָה הָעֶשְׁרִים וָאַחַת בִּמְעָרָה בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן פָּגַשְׁתִּי נְפָשוֹת אֲמֻלּוֹת נְשָמוֹת עֲלוּבוֹת בְּשָרָם לָבַשׁ גּוּשֵי עָפָר. פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִים שֶׁצּוֹאָה וְעָפָר שׁוֹכְנִים בִּמְעוֹנָם, יוֹמָם כָּלָה בְּאֶפֶס תִּקְוָה וְלַיְלָה רִפֵּד יְצוּעָם בְּמוֹרָא מִפְּנֵי מָחָר עוֹקֵד חַיִּים אוֹרֵב לְיוֹמָם וְאוֹרֵב לְלֵילָם. בִּפְרוֹס הַמֵאָה הָעֶשְרִים וָאַחַת פָּגַשְתִּי אֶת אַחִי יִשְׁמָעֵאל בִּמְעָרָה בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן יוֹמוֹ כָּלָה בְּאֶפֶס תִּקְוָה לֵילוֹ רֻפַּד בִּיצוּעֵי פַּחַד מִפְּנֵי מָחָר יוֹרֶה רִשְפֵי אֵשׁ אוֹרֵב לְיוֹמוֹ וְאוֹרֵב לְלֵילוֹ. דרום הר חברון הוא אזור כפרי והררי משופע במערות. במאה העשרים ואחת כמטחוי קשת מציויליזציה ישראלית חיים שוכני מערות. הורים וילדים יחד עם עדרי צאן חיים במערות. שואבים מים מבאר לתוך כלים מאולתרים, מעמיסים אותם על אתון המשמשת כלי תעבורה יחיד של המשפחה ומביאים את המים למערה. באזור שבין העירה יטא ועד לאזור בית גוברין החלו תושבים ערבים להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים כבר בשנות השלושים של המאה ה-19. מאחר שהם מנהלים אורח חיים מסורתי, פרנסתם מבוססת על מרעה, הם התיישבו באוהלים וחלקם גרים במערות הפזורות בהר. כמעט כל מערה הפכה למעון, בה חיות משפחות, רובן ברוכות ילדים. תושבי המערות מנהלים את חייהם תוך מאבק עם איתני הטבע במיוחד בחודשי החורף. במאבק עם איתני הטבע הוכיחו תושבי המערות כי ידם על העליונה. למרבה הכאב, ידם על התחתונה בכל הקשור במאבקם על הזכות לחיים. התנכלויות מתנחלים מחד-גיסא והתנכלות צבא מאידך-גיסא הופכים את חיי תושבי המערות לבלתי נסבלים. במרחק עשן סיגריה אחת מגגות רעפים אדומים, הסוככים על דיירים בבתי יהודים, חיה בחרבת תאבן משפחת עיסא מחמוד חמד. כמוה מאות משפחות פלשתיניות, שהמערות מהוות להן מעון. רבות מהמשפחות מצאו עצמן לא פעם מול חיילי צה"ל, שתלשו אותן בכוח מהמערות על מטלטליהם המעטים. לגירוש מהבית מתווסף חותם של אטימת המערה. הגירוש הוא בטענה שהשטח הוכרז כשטח אש. גם לאלו שנותרו במערות צפויים גילויי התנכלות מצדם של מתנחלים, ליתר דיוק מפרחחי מעון, סוסיתא, מגן דוד, כרמל, אביגיל ועוד. חלק הארי של התנחלויות אלו הוכרז כהתנחלויות בלתי חוקיות. אך אין מי שמונע מפרחחי ההתנחלויות לפגוע פגיעה פיזית באנשי המערות, ביבול הדל או לעקור עצים. יש לציין שצמוד למערה מעבדת כל משפחה חלקת קרקע זעירה, הממוקמת בשטח סלעי וטרשי רק כדי למצוא קיום מזערי - לבני האדם ולבעלי החיים הדרים להם בצוותא במערה. ישנם בעלי תעוזה המוצאים עצמם בעימות עם הצבא, המאשימם בבנייה בלתי חוקית. חטאם כי העזו לבנות דיר בפתחה של מערה. מבנה פח כדי להקל על מצוקת דיור, וליצור במאה העשרים ואחת הפרדה - מגורים לבני אדם במערה ומגורים לבהמה בדיר הצמוד למערה. מרוב תושבי המערות נמנעת הזכות לגדל את המעט הדרוש לצאן ולאדם בטוענות שהחלקות הזעירות - אותן הם מעבדים כבר עשרות רבות של שנים - הן עתה שטחי אש. בזכות נחישותם של עורכי דין מסורים מארגוני זכויות אדם, מספר לא מבוטל של משפחות קיבלו היתר לעבד חלקות אדמה ננסיות. וזאת לפרקי זמן קצרים. יש ופלשתיני, שקיבל היתר לעבד את אדמתו לפרק זמן קצר, מקבל גם היתר לשכון במערה ולחיות בה "חַיִּים בְּאֶפֶס תִּקְוָה מִפְּנֵי מָחָר עוֹקֵד חַיִּים שֶאוֹרֵב לְיוֹמוֹ וּלְלֵילוֹ”. אני בוש ונכלם ממה שעושים לאחי ישמעאל בדרום הר חברון. אני בוש כי לא עשיתי כל מה שניתן לעשות כדי שיצועי לילותיו של אחי ישמעאל במערות בדרום הר חברון, "לא יְרֻפְּדוּ בְּפַחַד מִפְּנֵי מָחָר יוֹרֶה רִשְפֵי אֵש". מתוך הספר "שירי מחסום ועוד" בהוצאת "ספרי עיתון 77".