הפעילות האינטנסיבית של איילה כץ, יושבת-ראש קהילה נגישה בעיר פתח תקוה, אינה מסגירה את דרך החתחתים שעברה האישה בת ה-60 מאז היותה תינוקת בת שלושה חודשים, כאשר חלתה במחלת שיתוק ילדים שפגעה בתפקוד גפיה התחתונות.
תשע השנים הראשונות לחייה עברו על איילה בבית חולים בירושלים. הוריה, שהתקשו להתמודד עם טיפול בתינוקת שסובלת מניוון שרירים בבית בראש העין, היו עושים פעם בשבוע את הדרך מראש העין לירושלים לבקר את בתם החולה.
אין "לא" לשילובי למרות הניתוק מהסביבה הביתית, ואולי דווקא בגלל זה, הצליחה איילה לפתח עמידות מיוחדת והיא זו שעזרה לה להתמודד כשחזרה בגיל 9 לראש העין עם הדחייה של הסביבה החברתית: "הגעתי ממסגרת קטנה ואינטימית של בית החולים לכיתה של 30 בנות. כמו הרבה בנות בכיתה ד', אחד המשחקים השכיחים אז היה משחק הגומי. רציתי להשתתף גם, הבנות סירבו, אבל אצלי לא הייתה קיימת המילה לא, והן למדו לשלב אותי במשחק למרות המגבלות".
בעל, שלושה ילדים ונכדה ההתמודדות מול הבנות בכיתה ד' הייתה בבחינת יריית הפתיחה להתמודדויות שהיו צפויות לאיילה בהמשך, החל מההתעקשות ללמוד בתיכון ולא בקורס התפירה שייעדו עבורה, המשך בהתעקשות להשתתף בכל הטיולים אליהם יצאה הכיתה שלה וכל זאת תוך פיתוח קריירה מצליחה של ספורטאית בתחום של שחייה, כדורסל וסיף. הקריירה המשגשגת הביאה את איילה להשתתף בשש אולימפידות ואף לגרוף ניצחונות. גם חיי האהבה של איילה לא היו פשוטים. "כאשר הכרתי את בעלי והחלטנו להתחתן נתקלנו בהתנגדות של משפחתו, אומנם גם הוא נכה, אך הנכות שלו קלה באופן משמעותי משלי, לא נכנענו ללחץ, התחתנו ואנו כיום הורים מאושרים לשלושה ילדים, וסבים לנכדה בת שנה".
מנגישה ומדגישה את הנכים בגיל 36 פרשה איילה מהפעילות הספורטיבית, ואת ההצלחה בחיים הפרטיים החליטה לתרגם לפעילות למען הנכים האחרים בעיר מגוריה פתח תקוה. "גיליתי שחיי היומיום עבורי כנכה הם בלתי-נסבלים, למשל: אני לא יכולה לקבל שירות בבנק בתור מי שיושבת על כסא גלגלים כי הדלפק גבוה מדי, או לא יכולה להגיע לקופת חולים כי בכניסה יש מדרגות".
איילה הצטרפה לקבוצה של אנשים בעלי מגבלות הפועלים למען הנגשת הקהילה לאנשים עם נכויות במסגרת פרויקט "קהילה נגישה", שמפעילה המחלקה לעבודה סוציאלית קהילתית בעירייה. לפרויקט, המנוהל על-ידי העובדת הסוציאלית המסורה ראקל רוזנבלט, הצטרפו בחודשים האחרונים סטודנטים בשנה הראשונה ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.
במסגרת פרויקט שיזמה ראש תוכנית הבי.איי בבית הספר לעבודה סוציאלית, ד"ר טובה ידידיה, הנקרא "עו"סים שינוי", משתפים פעולה הסטודנטים והפעילים לטובת הסברות בבתי ספר בעיר פתח תקוה, מיפוי אזורים לא נגישים בעיר, זיהוי צרכים של נכים והגדלת הידע של אנשי האגפים השונים בעירייה לטובת הנכים בעיר.
ניצחה באולימפיאדת החיים בהרצאה שנשאה איילה בפני ילדים במסגרת חודש המודעות לקהילה נגישה בעיר פתח תקוה, שאלו אותה מה נתן לה את הכוח לנצח, והיא ענתה, ללא היסוס: "בראש ובראשונה המשפחה שלי. אבא שלי תמיד אמר לי 'אין דבר כזה לא יכולה'. דבר נוסף שסייע הוא הספורט שחיזק את הגוף וגם את הנפש".
בגיל 60 איילה היא פנסיונרית פעילה חברתית ומתנדבת במחלקת השיקום של הביטוח הלאומי. היא מוצאת זמן גם לחוגים שונים בהם היא משתתפת ומנהלת חיי משפחה ענפים שכוללים טיפול בנכדה. כאשר היא יושבת על כסא הגלגלים ומחייכת חיוך גדול של מנצחים, היא יודעת שהדרך שלה ושל חבריה להנגשת בתי קפה, תיאטראות ומוסדות ציבור עוד ארוכה, אבל באולימפידה של החיים היא ניצחה למרות המגבלה.
