ביום ראשון, בסביבות 17:00, נערה בת 19 הפכה לאבוקה בוערת בפלג גופה התחתון. את הכאב והסבל שהיא תיאלץ לעבור - אין לתאר במילים. רק מי שחווה מקרוב פציעה כזו יכול לדמיין. גם משפחתנו עברה אירוע טראומתי בסדר גודל כזה, כשגפיו של בני, שהיה אז בן 13, בערו למשך כמה שניות בעקבות דליפה של גז מ"אמגזית".
ההבדל הוא עצום: במקרה שלו, לא עמדה כוונה זדונית מאחורי הדליפה, אלא מחדל רשלני לכל היותר, אי-שימת לב וקלות ראש של נערים. ביום ראשון בערב ספגה הנערה הדס רוזנברג מנגוהות פצצת אש שנורתה בכוונת מכוון כדי לפגוע ביהודי כלשהו. פשע שנאה, Hate crime קוראים לכך בעגה התקשורתית לגבי אוכלוסיה נכונה-פוליטית.
"שיקולי עריכה" גרמו לפשע השנאה הזה שלא לקבל זמן שידור במהדורות המרכזיות של הערוצים המהווים היום את "מדורת השבט" וסגנו - ערוצים 2 ו-10. בערוץ 2 שידרו מבזק במהדורת "שש עם". בכך הם יצאו ידי חובה. בערוץ 10, הקדיש המגיש יעקב אילון כמה שניות וקומץ מילים לתיאור הפציעה.
אברמוביץ' "מפרשן" נגד שנואי השלטון את המהדורה המרכזית בחרו בערוץ 2 לפתוח בידיעה בעלת ערך רב יותר, כך מסתבר:
אמנון אברמוביץ', דיווח לקהל הישראלי על איום נורא ואיום: מכתב מטופש שנשלח, לכאורה, למפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן. תוכנו האינפנטילי של המכתב נועד למטרה אחת: להכפיש, שוב, את הציבור המהווה את שק החבטות הלאומי: המתנחלים. "הימין הקיצוני" הוא החשוד העיקרי, קבע אברמוביץ'. נערה שרופה לא מתאימה לו לאג'נדה.
אברמוביץ' הוא שחשף שאבישי רביב היה סוכן שב"כ, לאחר שחבריו ואולי גם הוא בעצמו, דיווחו במשך חודשים, בטון רציני ביותר, על אי"ל, ארגון ימני קיצוני, שקם להיאבק בהסכמי אוסלו. רק לאחר שנים התברר, בעזרת חשיפתו של אברמוביץ', שאי"ל הוא יציר כפיים פיקטיבי של המחל(ק)ה היהודית בשב"כ. ערוץ 1 שידר בזמנו "טקס השבעה" מבוים שבמהלכו נחשפו הצופים לסכנה, לכאורה, שמהווה אותו "ימין קיצוני". הערוץ הממלכתי, שהיה אז כמעט מונופול, עשה יד אחת עם שלטון השמאל, ממש כמו בארצות חשוכות שהתנוסס עליהן דגל אדום.
היום, אותו אברמוביץ', פליט הערוץ הממלכתי וכוכב הערוץ המסחרי, ממשיך להפיץ במסווה של "פרשנות" - הסתה ושנאה נגד שנואי האליטה השלטונית, הפעם בדמות מכתב מגוחך. ועכשיו - על הימין להוכיח שאין לך אחות.
אגב הפרשנות של אברמוביץ', הוא לא ציין לצופים שבאותו ערוץ ישודר תחקיר בעוד כיממה, שיעמיד באור שלילי כמה קצינים בכירים במשטרה וביניהם - את אותו המפכ"ל. סיפור הסכנה, לכאורה, הנשקפת לו מימין, התלבש עליו ככפפה ליד, ערב הסיפור השלילי.
זה חדשות זה? אז מה היה לנו? מערכת חדשות הבוחרת "לחשוף" סיפור מטעם, שאין כל אפשרות לבסס אותו או להכחישו, וכל זאת, יש להזכיר, תוך פגיעה בזכות הציבור לדעת על המציאות האלימה האמיתית שסובבת שם בחוץ, בחיים האמיתיים. המתנחלת הפצועה מכוויות בדרגה שנייה ושלישית, נערה בת 19, היא לא סיפור חדשותי.
ערוץ 10, הערוץ שכבר מזמן היה צריך להיסגר לו היו אוכפים עליו את החוק במדינת שלטון החוק, הקדיש לפיגוע, כאמור, רק כמה מילים מפי הקריין. גם שם לא מצאה המערכת לנכון להפוך את קורבן השנאה ואלימות הערבים לאייטם.
לשיא החוצפה הגיע ערוץ 10, שצוות החדשות שלו הגיע לבית האבלים של משפחת חי בשבי שומרון ביום ראשון. האלמנה, אלישבע, שסירבה להתראיין בתחילה, נענתה להפצרותיהם הרבות והתראיינה לבסוף. הערוץ גנז את הראיון. במקביל, שודרה כתבה של שלומי אלדר על משפחות אבלות אחרות בשומרון - עם בני משפחות הרוצחים. בני המשפחה השמיעו איומים לנקום על-ידי רצח ישראלים נוספים, והשמיעו דברים קשים נגד צה"ל. הגדיל לעשות אלדר שאימץ את הנרטיב הפלשתיני על "השקט היחסי" ששרר לאחרונה בשכם, ושבאשמת צה"ל, אנשי שכם מאיימים להפסיק את השקט. התנהלות הראיונות בערוץ 10 נחשפו למחרת, על-ידי כתב ההתיישבות של רדיו "קול חי", עוזאל ותיק.
זה המקום לציין שבשונה מערוצים 2 ו-10, "מבט", מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הממלכתי, ערוץ 1, דווקא העניקו זמן שידור בכותרות ובכתבה בהמשך לפגיעה הקשה בנערה.
שוב: כפיית אג'נדת השמאל המחדל התקשורתי המתמשך של ניצול כלי תקשורת ממלכתיים וציבוריים לכפיית אג'נדה שמאלנית על מדינת ישראל, באה לידי ביטוי, במקביל, גם באייטם אחר שכיכב באותו יום: הרצח בקניון בבאר שבע.
הטלוויזיה, יצרנית הדימויים החזקה ביותר, מציירת דימוי אלים ל"מתנחלים". הדרך פשוטה: יד אחת מוחקת ומעלימה מידע על האלימות המכוונת נגד אותם "מתנחלים", ומצד שני מעצימה ומגזימה כל פעולה שיש בה שימוש בכוח מצד אותם "מתנחלים", גם אם הסיפור לא מבוסס בעדויות או בעובדות מהשטח, בהתבסס בעיקר על סיפורי אלף לילה ולילה מבית היוצר של "יש דין", "בצלם" ודומיהם. המוצא הקבוצתי הקולקטיבי מוזכר שוב ושוב: המתנחלים כרתו עצי זית, המתנחלים הרביצו, המתנחלים רגמו באבנים.
הערוצים המתחסדים ומה בכיוון השני? ממש בהיפוך גמור, פועלת אותה קבוצת אנשי תקשורת להמעיט באיזכור השיוך הקבוצתי של אלימות ערבית, בין אם הם אזרחי ישראל ובין אם מדובר באחיהם ביו”ש. כך קיבלנו באותו ערב סיקור מכובס לחלוטין של הרצח שהתרחש בקניון בבאר שבע: הכותרת באתר ערוץ 2 מספרת כי "חייל צה"ל נורה בתוך קניון הנגב ומת מפצעיו". "ריב בין שני חיילים שהסתיים במוות". מה לגבי הזיהוי הקבוצתי שלהם? אף מילה. ששש, שקט, יורים.
בכתבות הטלוויזיוניות שהפיקו ערוצים 2 ו-10 מוסתרת זהותם הקבוצתית באופן דיסקרטי ביותר. רק איזכור אגבי שמדובר בשני חיילים מהגדוד הבדואי. סה-טו. זהו. דבריו של ראש עיריית רהט, שהציע שצה"ל לא ייתן לחיילים הבדואים לקחת את נשקם האישי הביתה לסופי שבוע, לא הועברו לצופים. אמירה, שלו נאמרה על-ידי יהודי, הייתה גורמת לשיפודו בכיכר העיר התקשורתית על השתמעותו. הגזענות, לכאורה - נעלמה לגמרי מהמסך.
אולי בלי משים, באתר נענע10 הגדילו לעשות: כשהכתב אומר שמדובר ב"גדוד הסיור הבדואי", נקטעת המילה "בדואי" באמצעה, ועוברים לפרסומת. במשפט סיום מציין הכתב שבמגזר הבדואי חוששים מנקמת דם.
כאן, שוב יש מקום לציין לטובה את ערוץ 1 שלא עסק במכבסה פוליטיקלי-קורקטית, ודיווח על השיוך הקבוצתי של החיילים. נסים קינן אף הגיע לרהט ושידר תגובה של דוד הנרצח.
תקשורת חד-צדדית מרמה את העם ומסכנת את הדמוקרטיה. הגיע הזמן לשינוי, למהפכה תקשורתית אמיתית.